תסמונת דאון ותסמונת אדוארדס הם שני סינדרומים גנטיים שבהם אחד הכרומוזומים, החלקים של ה-DNA, מוכפל. לבני אדם בריאים ישנם 46 כרומוזומים, שניים מכל סוג, אבל בתסמונות האלה יש 47 כרומוזומים; בתסמונת דאון יש שלושה עותקים של כרומוזום 21, ובתסמונת אדוארדס שלושה עותקים של כרומוזום 18. תוספת ה-DNA הזו גורמת לתסמינים רבים, כגון עיכוב התפתחותי, פגיעה שכלית ומגוון בעיות במערכות שונות בגוף. מאובחנים עם תסמונת דאון יפתחו אלצהיימר בגיל צעיר יחסית.
מכיוון שהשינוי הזה גדול כל כך, שכן מוסיפים כרומוזום שלם ל-DNA, קל יחסית לזהות אותו בסריקה גנטית, בין היתר בבדיקת מי שפיר במהלך ההריון. לכן קבוצת חוקרים, בראשותו של פרופסור קיי פרופר מגרמניה, החליטו לבחון עד כמה התסמונות הללו היו נפוצות בעבר. הם סרקו מאגר שהכיל 9,855 דגימות DNA שמוצו משלדי אדם באתרים ארכיאולוגיים מרחבי העולם, ומצאו בו שישה מקרים של תסמונת דאון ומקרה אחד של תסמונת אדוארדס. אלו, אגב, נתונים נמוכים פי שניים מהתפוצה של התסמונות הללו כיום.
יש לכך כמה סיבות אפשריות, הראשונה היא שהנתונים המודרניים מתייחסים גם לעוברים שמתים במהלך ההריון והלידה, ואין לנו יכולת לדעת מה היה קורה לאותם עוברים לפני אלפי שנים. זה קריטי במיוחד בתסמונת אדוארדס, שבה ללא טיפול רפואי מודרני היילודים כמעט ולא שורדים. אבל עם זאת, אי אפשר לשכוח שבעת המודרנית רבים מביאים צאצאים בגיל מבוגר, וככל שגיל ההורים עולה, כך גם השכיחות של התסמונות.
מקרה מעניין אחד הוא משני אתרי קבורה בספרד שמתוארכים כבני 2,400 ו-2,800 שנה. אנשי תקופת הברזל בספרד נהגו לשרוף גופות, אך בכל זאת נמצאו שם קברים של עשרות ילדים. בקברים נמצאו תכשיטים וטובין נוספים שמעידים על יחס חיובי כלפי אותם פעוטות, כלומר אלו לא “מצורעים” או מוקצים שנזרקו מחוץ לקהילה. אבל מה קרה שם? הארכיאולוגים שחפרו באתרים בשנות ה-40 של המאה הקודמת לא ידעו לענות, אבל פרופר ועמיתיו גילו, מתוך 35 דגימות מהקברים, ארבעה מקרים של תסמונת דאון ומקרה נוסף של תסמונת אדוארדס.
אפשר אולי להסיק שזה היה בית קברות לפעוטות שמתו בינקותם ממחלות כלשהן, ולכן תסמונות גנטיות היו כל כך נפוצות בין הגופות. תינוק שנולד עם פגמים בריאותיים כל כך קשים ולא מסוגל לתפקד בכוחות עצמו יכול להחשב כנטל, ואפשר לדמיין חברות אנושיות עתיקות שינטשו תינוקות כאלה או יהרגו אותם. עם זאת, הממצאים האלה מחזקים את ההשערה שהחברה דאגה לטפל באותם פעוטות והתייחסה אליהם כחלק מהמשפחה. ראינו בעבר עדויות נוספות לכך שגם בתקופות קדומות החברה דאגה לטפל בבעלי מוגבלויות.
עם זאת, חשוב שלא להסיק מסקנות כוללניות, תרבויות עשויות להיות שונות מאוד אחת מהשניה, ואיתן הנורמות החברתיות וכן גם המוסר, ולכן ממצא אחד לא בהכרח מעיד על כלל האנושות.
האפשרות לענות על שאלות לא פתורות בארכיאולוגיה והיסטוריה באמצעות גנטיקה היא מרתקת ומרגשת, ואני מאמין שבשנים הקרובות נמשיך לגלות באמצעות ה-DNA העתיק דברים מרתקים על העבר שלנו.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה ושריתי סקויאר, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
