כשמדענים מגיעים לתגלית חדשה, הדרך לספר לעולם עליה היא לפרסם מאמר בכתב עת מדעי. אלא שהמסורת הזו הפכה לתעשייה של ממש. חוקרים נמדדים לפי המאמרים שהם מפרסמים, מה שמוביל לרצון לפרסם בכל מחיר ויוצר תעשייה שלמה שפוגעת במדע עצמו.
אחת הדרכים שלפיה טיב מאמר מדעי נמדד היא כמות הציטוטים שהוא מקבל. הרי שאם מאמר מצוטט על ידי המון כותבים אחרים, כנראה שהוא השפיע על חוקרים רבים והיה משמעותי יותר עבור הקהילה. כתבי עת מדעיים בעצמם נמדדים על פי כמות הציטוטים שהמאמרים שלהם מקבלים, ולכן נוטים לבחור מאמרים של חוקרים שמצוטטים הרבה. ציטוטים שווים כסף, לחוקרים ולאוניברסיטאות. אמנם יש הגיון למדוד כך הצלחה, אך זה עשוי להוביל לתרמיות קשות. אחת כזו נחשפה בחודשים האחרונים, והיא יוצרת הד של ממש בקהילה המדעית.
המתמטיקאי הספרדי דומיניקו דוקאמפו, שעוקב באופן קבוע אחרי הנתונים שמפרסמות חברות הדירוג המדעי, שם לב ששנה אחר שנה מתמטיקאים לא כל כך מוכרים החלו לתפוס את המקומות הראשונים בדירוג הציטוטים. המחקרים הללו פורסמו בכתבי עת מדעיים ש”אף מתמטיקאי רציני לא טורח לקרוא” כמו שדוקאמפו מצהיר, מה שאולי מעלה תהיות כיצד מאמרים לא רצינים זוכים לכמות גדולה של ציטוטים. אלא שמסתבר שמדובר בקליקות של אנשים שבאופן מלאכותי פשוט מייצרים המון מאמרים ומצטטים בהם את כל המאמרים האחרים של חברי הקליקה. המאמרים עצמם לא משמעותיים מבחינה מדעית, אך הם זוכים לכמות ציטוטים אסטרונומית, שמקדמת אותם בדירוג. באיזשהו מקום אפשר לקרוא לקליקות האלה “קרטל של ציטוטים”.
את ההשפעה של עבודת הקרטל רואים כשמסתכלים על הדירוג השנתי של האוניברסיטאות שיצאו מהם הכי הרבה מאמרים שצוטטו פעמים רבות. דוקאמפו מספר שבעוד שבתחילת העשור הקודם תפסו את המקום הראשון אוניברסיטאות יוקרתיות כמו פרינסטון ו-UCLA, בשנים האחרונות עומדות בראש הדירוג אוניברסיטאות מערב הסעודית, מצרים וסין, שמפיקות כמעט פי מאה יותר מאמרים רבי-ציטוט במתמטיקה מהאוניברסיטאות המפורסמות. מה שאבסורדי הוא שבחלק מהאוניברסיטאות האלה אין בכלל מחלקות למתמטיקה, אבל לפי הדירוג הן נתפסות כמעצמה של מתמטיקאים.
מאז שהממצאים נחשפו בכתב העת של Science בסוף 2023, חברת הדירוג המרכזית עצרה את דירוג הציטוטים במתמטיקה עד שהתופעה תבחן לעומק. עם זאת, ברור לכולם שלא מדובר בקרטל הציטוטים היחיד. קליקות של קולגות שמצטטים אחד את השני ועוזרים לעמיתיהם לגרוף הצלחה כנראה קיימים בכל תחומי המדע, גם בעולם המערבי, אלא שהם פשוט לא פועלים בצורה שקופה כל כך ולכן קשה יותר לזהות אותם.
קשה להגיד מה הפתרון, אבל ברור לחלוטין שיש בעיה עם הדרך שבה הצלחה נמדדת, ומאחר שלהצלחה הזו יש חשיבות אדירה כדי לקבוע מי יקבלו תקציבים או משרות יוקרתיות, צריך לדאוג להסתכל האיכות שמעבר למספרים עצמם, אך גם זה לא קל, כי איכות שכזו היא דבר סובייקטיבי. אך המצב הנוכחי שלפיו הצלחה של מדענים נמדדת לפי המאמרים שאותם הם מפרסמים וכמות הציטוטים שלהם יוצר הטייה במחקר, משפיע מאוד על הנושאים שאותם המדענים חוקרים, על הזמן שהם מקדישים למשימות שונות ועל התוכן שאותו הם מפרסמים. כל אלה פוגעים מאוד במטרה שלשמה המדע קיים: לעזור לנו להבין את היקום שסביבנו טוב יותר.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה ושריתי סקויאר, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
צילום מסך מתוך הסדרה “נרקוס” בנטפליקס. לא בדיוק אותו סוג של קרטל כמו קרטלי הסמים בקולומביה..