כיצד ייראה עולם שבו כל הזכרים ייעלמו מעל האדמה? מבחינה מגדרית־חברתית בטח יש לא מעט דעות בנושא. חברה שמורכבת כולה מנקבות אולי נשמעת אוטופית או דיסטופית לחלק מכם, אבל ברור לנו שללא זכרים המין יימחה מעל פני האדמה, שכן לא יהיה אפשר להתרבות. אבל מה אם אספר לכם שמין אחד מסתורי ומעניין במיוחד חי על פני האדמה הזו ללא זכרים כלל, רק נקבות, ואפילו מדובר ביצור מקרב בעלי החוליות (אותה תת מערכה שאליה משתייכים גם אנחנו, בני האדם).
זהו מין של דגי המולי שנקרא מולי אמזונית (Poecilia Formosa) על שם האמזונות הלוחמות מהמיתולוגיה היוונית, וכל הפרטים של המין הזה הן נקבות. הן כן מזדווגות עם זכרים ממיני מולי קרובים, אבל הזכרים לא מעבירים את המטען הגנטי שלהם לדור הבא. כן כן, מאז שריצפו את הדנ"א של המולי האמזונית הסתבר שכל הדגיגות הן העתק גנטי אחת של השנייה.
ישנם לא מעט מינים בטבע שמתרבים ברביית בתולין א־מינית שבה הנקבה בלבד מולידה צאצאים חדשים ללא מעורבות של זכר, יש אפילו מינים של חולייתנים שעושים זאת, אם כי לרוב מדובר על מינים שמסוגלים להתרבות הן ברבייה מינית והן ברבייה א־מינית, ומשתמשים באסטרטגיה השנייה בעיקר כאשר יש מחסור בזכרים בסביבה.
אבל לרביית בתולין יש חיסרון מאוד משמעותי בהשוואה לרבייה מינית. מאחר שצאצאי רבייה מינית הם ערבוב גנטי של שני הוריהם, הערבוב הזה מגדיל את המגוון הגנטי באוכלוסייה וביחד עם הברירה הטבעית דואג לסלק לאורך זמן מוטציות מזיקות. מי שיש לו את המוטציה לא שורד, ומי שאין לו – כן, ולכן הוא מעביר את הגנים התקינים לדור הבא. לעומת זאת, אם אין ערבוב גנים לאורך הדורות, מוטציות מזיקות לא נוטות להיעלם וזה עשוי להיות מסוכן. זו גם הסיבה שבגללה כנראה שמעתם שבאוכלוסיות שבהן נפוצה רביית קרובים יכולים להצטבר נזקים בדנ"א שיובילו למחלות קשות (כך למשל נכחדו כנראה הממותות).
המשמעות היא שמין כמו המולי האמזונית היה אמור להיכחד, או לפחות לשאת המון מוטציות מזיקות. אבל מחקר מפתיע שנערך ב-2018 על הגנום של המולי האמזונית מצא סימנים מעטים מאוד לניוון גנטי. ובהינתן שמדובר על מין בן לפחות מאה אלף שנה, מפתיע מאוד שהוא שרד כל כך הרבה זמן בצורה כזו.
חייב להיות לדגיגות הללו איזשהו מנגנון שיוכל להתמודד, ולו במעט, עם הצטברות של מוטציות מסוכנות בדנ"א, אחרת המין כולו היה נכחד. מחקר חדש שיצא בחודש שעבר מצא סוף סוף מדוע זה קורה. נראה שדווקא כן יש סימנים להופעה של נזקים בדנ"א אצל המולי האמזונית, אבל הנזקים הללו מתוקנים באמצעות מנגנון בשם המרת גנים. מאחר שכל גן בדנ"א שלנו מופיע פעמיים, עותק אחד שקיבלנו מאמא ועותק אחד מאבא, גם אצל המולי האמזונית המצב דומה (ומקורם של העותקים ה"אבהיים" הוא הזכר שהוליד את האמזונית הראשונה לפני מאה אלף שנה). בהמרת גנים, כאשר יש נזק בדנ"א בעותק אחד, המידע מהעותק השני יכול לשמש בתור תבנית שעל בסיסה מתקנים את הנזק. בצורה הזו, טוענים החוקרים, דגיגות המולי מצליחות להתמודד עם הנזקים הפוטנציאלים בדנ"א שלהן והמין ממשיך לשרוד.
אגב, כן נמצאו הבדלים גנטיים מסוימים בין קבוצות שונות של דגי המולי האמזונית, ומחקר נוסף מהשנה שעברה מצא שיש הבדלים בגודל הגוף בין קבוצות שונות שקרובות יותר אחת לשניה מאחרות. כל אלה מלמדים אותנו שהדגיגות הללו כן עוברות סוג מסוים של אבולוציה וכן משתנות עם השנים. אבל עצם העובדה שמין כל כך יוצא דופן ממשיך לשרוד ולשגשג על טהרת הנקבות בלבד היא תופעה מרתקת בקנה מידה אבולוציוני, או לפחות השראה לכותבי מדע בדיוני.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, יובל שער, בני גויכמן, רועי וקראט ותמר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
המולי האמזונית (ויקיפדיה)