הממותות הם יצורים מרתקים המציתים את הדמיון. בעלי החדק הפרוותיים הללו (שאגב, הפיל האסיאתי קרוב אליהם יותר הרבה יותר ממה שהוא קרוב לפיל האפריקאי) חיו על פני כדור הארץ במקביל אלינו במשך תקופה ארוכה מאוד, אך נעלמו מעל פני האדמה לפני כמה אלפי שנים. אך מה בעצם גרם להכחדתם?
לפני עשרות אלפי שנים התקיים עידן קרח על פני כדור הארץ. הטמפרטורה בכל רחבי העולם צנחה משמעותית, וחלקים נרחבים מצפון אירופה, אסיה וצפון אמריקה היו מכוסים קרחונים. תקופה זו היתה תור הזהב של הממותות. בעוד שמינים רבים של בעלי חיים לא שרדו את תנאי מזג האוויר, הממותות פיתחו לעצמן “כלים” כגון פרווה סבוכה ושכבת שומן עבה, שאפשרו להן לשרוד את הקור בהצלחה.
לפני כעשרת אלפים שנה, כשהסתיים עידן הקרח והטמפרטורה החלה לעלות, התנאים השתנו לרעת הממותות. האסטרטגיות הייחודיות שהן פיתחו לשמירה על חום הגוף כבר פחות התאימו למזג האוויר החדש והחלו להקשות על חייהן. במקביל, בני האדם ניצלו את ההתחממות והחלו לנדוד צפונה, כשהם מצוידים בכלים מעשה ידיהם ובחיפוש אחר צייד. מפלצות הענק הללו היו בשביל בני האדם אוצר של ממש, בני האדם ניצלו את הבשר, השומן, ואפילו את העצמות של הממותות, מהן הם הכינו כלים והשתמשו בהן לבניית מחסות. ההנחה המרכזית כי השילוב בין סוף עידן הקרח ובין הציד המתמשך בידי בני האדם הוא זה שהביא להכחדתן של הממותות מהיבשות הגדולות לפני כעשרת אלפים שנה.
אלא שבניגוד למה שנהוג לחשוב, לא האדם ולא האקלים הביאו להכחדתן הסופית של הממותות, במידה מסוימת, היו אלו כנראה הממותות עצמן. בסוף עידן הקרח הקרחונים נסוגו וחשפו את האוקיינוס הארקטי. הממותות המשיכו להתקיים באיים מבודדים באוקיינוס גם לאחר שבני מינן מהיבשות הגדולות נכחדו. מזג האוויר הקר יותר באזורים הקרובים לקוטב, והבידוד מבני האדם, שלא הגיעו לאזורים מבודדים וקיצוניים אלו, אפשרו לממותות לחיות באיים אלו. סיפור הכחדתם הסופית נשאר מסתורי במשך זמן רב, אלא שבשנים האחרונות נשפך אור חדש על התעלומה הזו, בזכות מקור חדש שבא לעזרתנו: הדנ”א.
טכנולוגית מיצוי DNA משרידים עתיקים של בני אדם ובעלי חיים אחרים השתפרה משמעותית בשנים האחרונות ויצרה מהפכה של ממש בעולם הפלאונתולוגיה ואפשרה לנו ללמוד המון על העבר. חוקרים משוודיה ומארה”ב הצליחו לרצף DNA משרידיהן של מספר ממותות שחיו בעידן הקרח וכן משרידי ממותה שחיה באי וראנגל (Wrangel) בלב האוקיינוס הארקטי, אחרי ההיכחדות מהיבשות הגדולות. באופן מעניין, נמצא כי ה-DNA של הממותה מווראנגל מכיל המון מוטציות מזיקות. מכיוון שאוכלוסיית הממותות באי המבודד הזה לא היתה גדולה, הממותות נאלצו להזדווג עם קרובי משפחה, מה שגרם לאורך זמן להתפשטות המוטציות המזיקות בקרבן. ייתכן שבעקבות כך השתרשו מחלות גנטיות באוכלוסיית הממותות באי, ובדומה לכך בבתי גידול אחרים, והתוצאה היתה הכחדה.
שרידי הממותות האחרונות שנמצאו חיו על פני כדור הארץ לפני כ-4,000 שנה. המשמעות היא שבזמן שתרבויות המזרח התיכון כבר עסקו בפיתוח הכתב, עדיין הילכו ממותות על פני האדמה.
סיפור הכחדת הממותות הוא עוד עדות לכך ששימוש בדנ”א לחקר העבר יכול ללמד אותנו המון על העולם שהיה ואיננו, ואף לשנות מאוד את הדרך שבה אנחנו תופסים אירועים שקרו כאן. מה עוד הדנ”א העתיק ילמד אותנו בעתיד? אין לדעת.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה ושריתי סקויאר, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
