למה לתינוקות יש ריח נהדר, ומה קורה כשהם גדלים?

השבוע הראשון של אוקטובר הוא באופן מסורתי שבוע הנובל, שבו מחולקים הפרסים הנחשבים ביותר בעולם המדע. כהכנה לכך התפתחה מסורת לא פחות חשובה – בספטמבר מחולקים פרסי האיג נובל. הפרסים הללו מוענקים על מחקרים שנשמעים מופרכים ומוזרים, שמעוררים צחוק ומתקבלים בהומור, אבל במחשבה שנייה פתאום מבינים שדווקא יש להם ערך מדעי. למשל, לפני כמה שנים קיבלו את הפרס חוקרים שהראו שגלידה יכולה לעזור לחולי סרטן שמטופלים בכימותרפיה. זה נשמע אולי מוזר, אבל הקור של הגלידה מאט את זרם הדם ומעכב את ההתפשטות של החומרים הפעילים בכימותרפיה, וכך היא גורמת לפחות תופעות לוואי.

הטקס השנה היה ביזארי, כרגיל, עם נאומים קצרים ומטופשים של הזוכים, שתמיד מוקצבת להם דקה להציג את מחקרם, ואם הם חורגים מזמנם שלושה אנשים המחופשים לבננות (שלושתם, אגב, מדענים מכובדים למדי) עולים לבמה ומתחילים להציק להם עד שהם מסיימים את הנאום. השנה הוא גם הושפע מהפוליטיקה הבינלאומית ולראשונה מאז החלו להעניק את הפרס הוא יצא מחוץ לגבולות ארה"ב. מעתה יתקיים טקס האיג נובל באירופה, משום שחלק מהמשתתפים בשנה שעברה לא קיבלו ויזה לארה"ב ולא יכלו להשתתף. באירוע עצמו היו כמה וכמה עקיצות שעסקו בנשיא ארה"ב.

אבל אנחנו כאן לא בשביל פוליטיקה, אלא כדי לספר על המחקרים המקוריים עצמם, והיו לא מעט. למשל, קבוצת חוקרים בריטים טרחה לחפש הגדרה פיזיקלית מדויקת של נשיקה, כדי לנסות להחיל אותה גם על בעלי חיים ובהמשך להגדיר באיזה שלב באבולוציה של האדם הופיעה הנשיקה; פרס איג נובל נוסף הוענק בקטגוריית מדעי הקרקע, לחוקרים שקברו זוגות תחתונים בכל רחבי שווייץ, וחזרו אליהם כעבור זמן מה כדי ללמוד ממצבם על איכות הקרקע. קרקע בריאה תכיל הרבה מיקרואורגניזמים שיפרקו את הבד וישאירו תחתונים מפורקים ואכולים.

בנוסף הוענק השנה פרס בקטגוריית "חוש הריח" (כפי שניתן לראות, הפרסים אינם מוגבלים לקטגוריות של פרסי נובל). הפרס הוענק לחוקרים מפולין, שהראו שלתינוקות יש ריח נהדר, לפחות באפם של ההורים שלהם, אבל לבני נוער ממש לא. זה נשמע משעשע, אבל המחקר העלה ממצאים מעניינים על הקשר בין חוש הריח להורות.

הורות משנה את המוח, כתוצאה מכך אמהות יכולות לזהות את הריח של התינוק שלהן גם זמן קצר מאוד לאחר הלידה, אפילו מול ריחם של תינוקות אחרים. ריחם של תינוקות מעורר אצל ההורים תחושה נהדרת עד כדי אופוריה שבאה לביטוי במוח בהפעלת מערכת התגמול ובהפרשה של דופמין. אבל האם התופעה הזאת משתנה כשהתינוק גדל ומתבגר?

החוקרים החליטו לבדוק את העניין. הם פנו למאות הורים וביקשו מהם למלא שאלונים, שבהם התבקשו לדרג את הריח של ילדיהם ולציין עד כמה הוא נעים להם. כקבוצת ביקורת דירגו הנשאלים את הריח של בני הזוג שלהם. התוצאות? ריחם של 93.7% מהתינוקות נתפס כנעים עד נעים מאוד; הריח של ילדים בוגרים יותר נתפס כנעים רק ב־83.8% מהמקרים, ולאחר גיל ההתבגרות ההורים תפסו את ריח ילדיהם כנעים רק ב־75.2% מהמקרים, כמעט באותה המידה שבה תפסו את הריח של בני זוגם כנעים (76.7%).

החוקרים הצליחו להראות במחקר שהתופעה לא תלויה במין, לא של ההורים ולא של הילדים. והצליחו לשלול גורמים נוספים. למשל, כשילדים מתבגרים ההורים מבלים עמם פחות זמן משותף, והורים רבים מדווחים על שביעות רצון נמוכה יותר מהקשר כתוצאה מכך, אבל באופן מעניין, גם כשמשקללים את המאפיינים הללו עדיין נראה שהגיל המבוגר יחסית של הילדים הוא הפרמטר שגורם לריחם להיתפס כלא נעים.

מדוע זה קורה? ההשערה שמציעים החוקרים ושמקובלת על רבים היא שהריח הוא עוד מנגנון שמאפשר לנו להרגיש מחוברים לקטנטנים שלנו. בשל העובדה שתעלת הלידה מוגבלת בגודלה, ילדים באים לעולם עם מוח קטן מאוד בהשוואה למוח של בוגר, והוא ממשיך להתפתח לאחר הלידה. כתוצאה מכך תינוקות ופעוטות הם מאוד לא עצמאיים, ודורשים טיפול הורי מוגבר מאוד. לכן יש צורך אבולוציוני במנגנונים שיגרמו למבוגרים להמשיך ולטפל בהם. אחד מהם הוא החמידות, שדואגת שמאפיינים בולטים של תינוקות וילדים ייתפסו אצל בוגרים כמקסימים וימשכו אותנו לדאוג להם, וייתכן שהריח הטוב של התינוקות הוא בדיוק עוד מנגנון שכזה.

המחקר של הצוות מפולין רחוק ממושלם. הם לא ביצעו ניסוי בהרחה אקטיבית, אלא הסתמכו רק על שאלונים והתבססו על הזיכרון האישי של כל הורה. לא הייתה בדיקה עיוורת או השוואה אקטיבית בין ילדים בגילאים שונים. היו הטיות של יחס כלפי הילדים, חוסר בסיבתיות ועוד מגוון חולשות שגם החוקרים עצמם מודעים אליהן. למרות כל אלה זהו ממצא יפה, שמרמז שגם לתוצאות משעשעות יכול להיות אפקט של ממש על חיינו, וזו בדיוק רוחו של פרס האיג נובל.

הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל