אחת הסיבות המרכזיות שבגללה קשה כל כך למצוא טיפולים טובים לאלצהיימר היא כי המחלה מתחילה הרבה יותר מוקדם ממה שנדמה לנו. ניקח לדוגמה אדם שבגיל מבוגר מתחיל לסבול מירידה קוגניטיבית וכתוצאה מכך עובר אבחון בו מתגלה שהוא חולה באלצהיימר, אם הייתה לנו את היכולת להכנס למוחו של אותו אדם, נראה ששנים רבות קודם לכך מתחילים להיווצר בו המבנים הפתולוגים האופייניים למחלת האלצהיימר, ובראשם צברי העמילואיד בטא.
לפעמים גם עשרות שנים לפני האבחון, כשהאדם מתנהג רגיל לחלוטין ואין סיבה לחשוד שהוא חולה, המחלה מתפתחת אט אט ללא סימפטומים. המשמעות היא שכשאותו אדם מאובחן סוף סוף המחלה אצלו היא מתקדמת ביותר, ולכן הגיוני שטיפולים תרופתיים שונים ייכשלו. לו היינו יכולים לזהות אצל אותו אדם את התחלת המחלה בשנים הרבות שלפני הופעת הסימפטומים, ייתכן מאוד שכל הטיפולים שנכשלו דווקא פתאום היו מראים תוצאות טובות כשהמצב במוח עוד אינו חמור כל כך.
מהסיבה הזו צוותים בכל רחבי העולם עמלים למצוא שיטות לאבחון מוקדם של אלצהיימר. אם הסימנים החיצוניים לירידה קוגניטיבית לא יכולים לבוא לעזרתנו כאן, שכן הם מופיעים עשרות שנים לאחר הופעת הפתולוגיה במוח, אידאלית היינו רוצים למדוד איזשהו סמן ביולוגי שיכול להעיד על כך שהמחלה מתפתחת שם.
שיטה מרכזית שבה התמקדו רבות עד היום היא PET, בה מנצלים את מכשיר ה-CT ומזריקים חומר רדיואקטיבי שעוזר לסמן את צברי העמילואיד בטא ולעזור לנו לזהות האם הם מצטברים במוח והיכן. השיטה הזו מצליחה לזהות סימנים למחלה לפני שמופיעים התסמינים, עם זאת, היא יקרה מאוד ותורים אליה יכולים להיות ארוכים.
בשנים האחרונות הלכה וצברה תאוצה בדיקת דם חדשה בשם p-tau217. באלצהיימר, חלבונים בשם טאו נוטים לעבור זרחון, מה שמוציא אותם מפעילות וגורם לנזקים בתאים שמובילים למותם. באופן מעניין ניתן לזהות את אותם חלבוני טאו מזורחנים לא רק במוח אלא גם בדם, ומחקרים שפורסמו בתחילת העשור הראו שרמות גבוהות שלהם בדם מקושרות לאלצהיימר, ולא למחלות אחרות, וכמו כן שככל שהרמה שלהם גבוהה יותר, כך רמות העמילואיד במוח, שקשור לאלצהיימר, גבוהות יותר וכן גם התפקוד הקוגניטיבי נפגע.
כלומר מדובר בבדיקה עם פוטנציאל, וזוהי רק בדיקת דם כך שהיא זולה הרבה יותר מבדיקת PET. ואכן בשנה שעברה היא אושרה לראשונה לשימוש על ידי ה-FDA בארצות הברית לסיוע באבחון אלצהיימר. עם זאת, שאלה אחת נותרה פתוחה, האם היא באמת יכולה להביא לאבחון מוקדם של המחלה?
שני מאמרים שיצאו בחודשיים האחרונים מעלים המון המון תקווה שזה אכן המצב. מחקר שפורסם לפני שבועיים עקב אחרי נבדקים לאורך שנים, מדד את רמות ה-p-tau217 בדמם וכן ביצע את בדיקות ה-PET היקרות יותר. התוצאות מדהימות: נראה שבדיקת הדם מצליחה לאבחן מוקדם יותר, רמות החלבון בדם עולות לפני שאנחנו מתחילים לזהות צברי בטא עמילואיד ב-PET. כמו כן, ככל שרמת החלבון בדם גבוהה יותר, כך אנחנו רואים ירידה קוגניטיבית מהירה יותר.
הממצאים האלה מרשימים מאוד, אבל כשהם באים יחד עם המחקר שפורסם לפני חודשיים בנושא, התקווה בהחלט עולה. החוקרים ניסו לבנות מודל מתמטי שמסתמך על נתוני בדיקת הדם כדי לנבא מתי צפויים להגיע הסימפטומים ומתי נראה את הירידה הקוגניטיבית. למרות שלשני המאמרים יש מגבלות, כולל על אורך הניסויים ומספר המשתתפים, עצם העובדה שאפשר לבצע ניבוי שכזה עשויה להעיד שיש כאן פוטנציאל להתמודד בדיוק עם הנקודה האחת שחוסמת אותנו מלמצוא את הטיפול האידאלי לאלצהיימר.
נכון להיום לא כל כך ברור אם אבחון מוקדם באמצעות הבדיקה הוא משמעותי, שכן אפשרויות הטיפול במחלה מוגבלות. אבל ניסוי קליני שיראה שאכן אבחון מוקדם יכול להוביל לטיפול טוב יותר. ניסוי קליני כזה נערך כיום, ובו מבצעים את בדיקת הדם על הנבדקים, ואלו שמראים רמות גבוהות של החלבון מתחילים טיפול באחת התרופות שאינן כרגע בסל הבריאות ויש מחלוקות סביבן. האם בטיפול מוקדם תרופה שכזו תוכל להראות יעילות רבה יותר? האם ייתכן שסוף סוף פריצת הדרך שכולנו מייחלים לה תגיע? תוצאות הניסוי צפויות להתפרסם ב-2028, כך שאנו נצטרך להמתין כדי לראות האם יש אכן תקווה באופק.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, יובל שער, בני גויכמן רועי וקראט ותמר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
