החוקר היהודי שגילה את האלצהיימר, אבל זכרו אבד בנבכי ההיסטוריה

מחלת אלצהיימר קרויה על שם אלויס אלצהיימר, הרופא הגרמני שמוכר בתור מי שאפיין אותה. אלא שממש באותו הזמן, המחלה התגלתה גם על ידי רופא אחר, והתרומה שלו להבנה שלה הייתה מכרעת. למרות זאת, אותו רופא נשכח כמעט לחלוטין, עד כדי כך שאפילו בקרב הקהילה המדעית שמו לא מוכר. הטור הזה בא לעשות מעט צדק עם אוסקר פישר, חוקר יהודי-צ’כי שנספה בשואה, ואדם שכולכם הייתם אמורים לדעת את השם שלו, אך הוא נותר אלמוני.

אוסקר פישר השלים את הדוקטורט שלו ב-1900 והתחיל לעבוד כעבור שנתיים כחוקר במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטה הגרמנית בפראג. עם השנים הוא מקבל תקן פרופסור, ואף תקן פרופסור חבר, אך ההמשך מזמן לו גורל קודר.

בזמן שאלצהיימר בחן את מוחה של החולה המפורסמת האחת שלו, אוגוסטה דטר, אוסקר פישר עבד על מוחותיהם של עשרות חולים ממגוון רחב של מחלות, וכן של אנשים בריאים שתרמו את מוחם למדע לאחר מותם. דמנציה בגיל המבוגר הייתה מוכרת כבר אז, ונקראה בשם הכולל “דמנציה סנילית”. כאשר פישר צבע את מוחם של חולי הדמנציה בשיטה מיוחדת, הוא זיהה שם שורה של צברים שלא התגלו עד אז. פישר תיאר את הצברים הללו כבעלי צורת תלתן, בעלי ליבה ברורה עם מעטפת, במגוון רחב יחסית של גדלים. הוא שם לב שהצברים הללו הופיעו אצל 12 מתוך 16 חולי הדמנציה, בעוד שאצל חולי מחלות מוח אחרות (כמו פסיכוזה) והן אצל אנשים בריאים הם לא הופיעו כלל. הוא גם זיהה הבדלים בין חולי הדמנציה שהצברים התגלו אצלם, שסבלו בעיקר מפגיעה בזכרון וביכולת ההתמצאות, לבין חולי הדמנציה ללא הצברים, שאצלם הייתה ירידה כללית ביכולת המנטלית.

כיום אנחנו יודעים שאותם צברים הם משקעי העמילואיד-בטא. המשקעים המפורסמים שנפוצים במוחם של חולי אלצהיימר, וכמעט ולא בסוגי דמנציה אחרים. הצברים הללו מעורבים באופן ישיר במוות של תאי העצב שגורם למחלה. פישר פרסם את ממצאיו בשנת 1907, המאמר גם הכיל ציורים פרי עטו של הצברים שאותם ראה במיקרוסקופ. במקביל, באותה השנה, גם אלויס אלצהיימר פרסם את ממצאיו שבהם גם הוא זיהה את אותם הצברים במוחה של אוגוסטה דטר.

פישר המשיך את המחקר במרץ, ובשנת 1910 ו-1912 הוציא עוד שני מאמרים ובהם פירט עוד שורה של ממצאים חשובים שעזרו להבין את המחלה. המאמר שלו מ-1910 נפרס על פני למעלה ממאה עמודים. פישר מפרט בו ממצאים ממאות מוחות שונים של בני אדם. הוא מסווג את הצברים לגדלים ולסוגים שונים, ומבין שהם יכולים לשנות את גודלם, צבר יכול להיות קטן יחסית, אך עם הזמן לגדול ולגרום למחלה חמורה יותר.

ההשפעה של הממצאים הללו חשובה מאוד היום. בעצם, הם היו הבסיס למחקר הרב שנערך מאז ועזר לנו להבין, יחסית בצורה טובה, מה קורה במוח של חולי אלצהיימר. אלא שהעתיד לא האיר לפישר פנים. בשנת 1919 הוא נאלץ לעזוב את המחקר לאחר שהאוניברסיטה לא הסכימה לתת לו קביעות. הוא נשאר ללמד באוניברסיטה עד שבשנת 1939 הוא סולק ממנה סופית בשל יהדותו. כעבור שנתיים פישר נעצר על ידי הגסטפו, ונשלח למחנה טרזנשטט, שם הוא גם מצא את מותו ב-1942.

שמו של אלויס אלצהיימר מוכר על כל לשון, אין סטודנט לרפואה שלא שמע על סיפורו האישי. נכתבו עליו שתי ביוגרפיות, גוף בלתי נגמר של מחקר, והבית שלו הפך למוזיאון. לעומתו, פישר, שרבים מאמינים שהתרומה שלו להבנת המחלה הייתה חשובה יותר משל אלצהיימר, נשכח כמעט לחלוטין. ערך הויקיפדיה שלו באנגלית קצרצר, ובעברית מצאתי דף אחד בלבד בגוגל שבו יש אזכור לרופא הצ’כי. כיצד קרה שכוכבו של אחד דרך, בעוד שהשני נעלם בתהומות הנשייה, ללא קשר להישגיהם?

מדוע מחלת אלצהיימר לא נקראת “מחלת פישר”, או אפילו “מחלת אלצהיימר-פישר”? אפשר להאשים את פוליטיקת האקדמיה בכך. אלויס אלצהיימר עבד תחת החוקר הנחשב אמיל קרפלין, וכשזה הוציא ב-1910 את הספר “פסיכיאטריה”, הוא העדיף לקרוא למחלה על שמו של עמיתו מאשר על שם של חוקר מאוניברסיטה מתחרה, ומאז השם השתרש. אלא שלמרות זאת, הישגיו של פישר כן היו מוערכים באותה התקופה, והצברים שאותם הוא גילה נקראו אז “צברי פישר”. ישנם אזכורים לשם הזה בספרות אפילו עד שנות הארבעים של המאה הקודמת. אך מאז השם נעלם, וכיום כולנו קוראים להם “צברי העמילואיד-בטא”.

אפשר לחשוב על כמה סיבות שבגללן מורשתו של פישר לא התקבעה. לאלצהיימר היו סטודנטים ועמיתי מחקר שאותם הוא הנחה והדריך, לכן היה מי שימשיך את דרכו וישאיר את הלפיד בוער, לא כך היה במקרה של פישר. כמו כן, בעוד שאלצהיימר עבד באוניברסיטה ותיקה וחשובה, ששמה המשיך להיות מפורסם לאורך המאה ה-20, האוניברסיטה הגרמנית בפראג נסגרה לאחר מלחמת העולם השנייה, ובצ’כיה הוחל שלטון קומוניסטי שסגר עליה את מסך הברזל. בתנאים כאלה, קל מאוד לשכוח את החוקר המוכשר. אבל מעבר לכך קשה להתעלם מהתפקיד ששיחקה יהדותו של פישר. אין מספיק תיעוד על חייו של האיש, ולכן איננו יודעים אם הוא סבל מהתנכלות על רקע אנטישמי בשנים שלפני עליית הנאצים. האם זו הייתה הסיבה שבגללה הוא לא קיבל קביעות באוניברסיטה, ואף עבד כשנה כאסיסטנט ללא תשלום, זאת על אף הישגיו המדעיים החשובים? האם זו הסיבה שבגללה רבים שהעדיפו לשכוח את תרומתו החשובה? אנחנו לא יודעים בוודאות, אבל איש לא יופתע אם התשובה היא חיובית.

מלבד מספר אזכורים בודדים, פישר נותר אלמוני גם בעת המודרנית כשמחלת אלצהיימר הפכה לאחד התחומים הנחקרים במדע. עד שבשנת 2008 הביולוג הלוקסמבורגי מישל גודרט פרסם מאמר מקיף שמספר לראשונה את תולדותיו של האיש, כולל פירוט על תוכן מחקרו ומאמריו, שנכתבו כולם בגרמנית. בזכות גודרט, סיפורו של פישר הפך להיות לראשונה מוכר גם לאנשי המאה ה-21. בארה”ב אפילו נוסד פרס על שמו, אם כי נראה שהוא נגנז ולא חולק. אך למרות הכל, אוסקר פישר נותר עדיין אנונימי יחסית.

לאורך ההיסטוריה יש לא מעט דוגמאות למדענים שהקרדיט נלקח מהם, אך עם השנים חזרו לתודעה שלנו. כעת הגיע תורו של אוסקר פישר, החוקר שתרם תרומה מכרעת להבנתה של אחת המחלות הקשות של זמננו, ולא זכה להכרה שהוא ראוי לה. חשוב שסיפורו יונגש גם בעברית, ובכך, אולי במעט, נצליח לתקן עוול היסטורי.

אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, מייקל קניגס ושרה עטיה, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן