כל הורה בוודאי שם לב שכשאנחנו מרימים את הילדים שלנו כשהם ישנים, הם מרגישים כבדים הרבה יותר מאשר כשהם ערים. גם אם אין לכם ילדים, יכול להיות שנתקלתם בתופעה הזו כשניסיתם להזיז אנשים שנרדמו על הספה, או בסיטואציות אחרות. ייתכן גם שאתם יודעים להגיד שזה קשור בשרירים הרפויים שלהם. אבל מה זה בעצם אומר? הגיע הזמן להסביר את התופעה בשפה פשוטה.
ראשית, נשאלתי בעבר האם ייתכן שבני אדם שוקלים יותר בזמן שינה. התשובה היא לא. הילד שלכם לא העלה במשקל מעצם השינה, אלא השרירים שלנו עובדים קשה יותר. במוח שלנו יש אזור שתפקידו להעריך את משקלם של דברים שאותם אנחנו מחזיקים (וכן גם את צורתם, המרקם שלהם, וכו’, זה חלק חשוב בתפקידו של חוש המגע שבזכותו אנחנו יודעים מה אנחנו מרגישים). האזור הזה מקבל מידע בין היתר ממתח השרירים, ומסיק מרמת הפעילות שלהם מה בערך המשקל שאותו אנחנו סוחבים. כך שבעצם זו אשליה, מכיוון שהשרירים שלנו עובדים קשה יותר כשאנחנו מרימים אדם ישן, אנחנו חושבים שהוא כבד יותר.
מקור הקושי בסחיבה אכן טמון בכך שהשרירים שלנו רפויים בזמן השינה, ולמעשה לא בכולה, אלא בשלב מסוים במהלך מחזור השינה: שינת רע”ם (או REM באנגלית). זהו השלב שבו אנחנו חולמים את החלומות המורכבים שאנחנו נוטים לזכור מאוחר יותר בבוקר. המוח שלנו במידת מה “משחק את החלום” שאנחנו חולמים. וכשאנחנו חולמים שאנחנו מבצעים תנועה מסוימת, האזורים במוח שמפעילים את השרירים פועלים באותו האופן שבו הם עובדים בעת שאנחנו מבצעים את התנועה בערות. לכן כדי שלא נזוז במציאות תוך כדי שינה, כל השרירים הרצוניים מהצוואר ומטה נכנסים לרפיון מוחלט. בגילאים צעירים יותר שינת רע”ם תופסת חלק גדול יותר ממשך השינה, ולכן הזמן בו השרירים רפויים גדול יותר אצל תינוקות וילדים מאשר אצל מבוגרים.
אך מדוע קשה לנו לסחוב ילדים ששריריהם רפויים? דמיינו שאתם דוחפים קופסה כבדה שמונחת על הרצפה, זו בוודאי משימה קשה, אך יהיה הרבה יותר קל עם אותה קופסה תהיה מונחת על מסוע שנע בכיוון שאליו אתם דוחפים. במקרה הזה יש עוד כוח נוסף (מהמסוע) שעוזר לכם ומקל עליכם את הסחיבה. כאשר אנחנו מרימים ילד ער, הכוח “העוזר” במקרה הזה הוא מתח השרירים של הילד. הכוח הזה פועל בכיוון הפוך מכוח הכבידה ובכך כל אחד מאיתנו מסוגל לנוע, לעמוד יציב ולא להימרח על הרצפה. כשהשרירים רפויים, אנחנו לא מקבלים עזרה מהכוח שנובע ממתח השרירים של הילד, ולכן אנחנו צריכים להשקיע יותר מאמץ בהרמה.
אלמנט נוסף שהשרירים הרפויים יוצרים ומקשה על הנשיאה בזמן שינה הוא נקודת מרכז הכובד. דמיינו קופסה וערימת צינורות במשקל דומה. את ערימת צינורות יהיה לכם הרבה יותר קשה לסחוב מאשר את הקופסה. כל תנועה קלה של אחד הצינורות תשנה את מרכז הכובד של הערימה, ותצריך מכם מאמץ כדי לשמור את הערימה יציבה. כאשר השרירים רפויים, הגוף מתנהג כמו ערימת צינורות. הגפיים זזים מצד לצד ומשנים את נקודת מרכז הכובד, מה שמקשה מאוד על היציבות ומצריך מהשרירים שלנו מאמץ רב.
באותו הקשר, כשאנחנו מרימים אדם ער, גם אם מדובר בתינוק או ילד קטן, הוא לרוב ינסה להתייצב בזרועותינו בצורה נוחה, למשל יכרוך את זרועותיו סביב גופנו או צווארנו. בכך הוא מעביר חלק מהמשקל שלו משרירי הידיים והגב אל הצוואר, הכתפיים והאגן, שעוזרים לשאת בנטל ומקלים על הסחיבה. בדיוק מאותה הסיבה קל יותר לסחוב דברים בתיק שכרוך לגופנו, מאשר לשאת אותם בידיים בלבד.
לסיכום, זה אכן מדעי, קשה יותר לשאת ילדים, תינוקות ובני אדם בכללי כאשר הם ישנים, ואני מקווה שכעת אתם מבינים למה השרירים רפויים בזמן שינה, וכיצד בזמן ערות המתח של השרירים עוזר לנו לשאת את ילדינו בצורה קלה יותר.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה, ותומר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות ותכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
