הוכרזו הזוכים בפרס הנובל ברפואה, והם מסבירים מה הבסיס למחלות אוטואימוניות

מערכת החיסון שלנו היא חברת האבטחה הפרטית של הגוף, היא יודעת לזהות, לתקוף ולפרק פולשים חיצוניים שמאיימים לפגוע בנו, כמו חיידקים, נגיפים ופתוגנים אחרים. אבל גם בתוך הגוף שלנו מסתובבים לא מעט חיידקים שדווקא חשובים לנו מאוד, ועולה השאלה כיצד מערכת החיסון יודעת להבדיל בין חבר לאויב.

הסוגיה הזו חשובה בפרט כשחושבים על מחלות אוטואימוניות שבהן מערכת החיסון שלנו מזהה בטעות רכיב כלשהו בגוף כפולש, תוקפת אותו וגורמת למחלה. מחלות אוטואימוניות כמו קרוהן, פסוריאזיס או סוכרת סוג 1 נפוצות יותר ויותר באוכלוסיה, גם במוח יש מחלות אוטואימוניות כגון טרשת נפוצה (ויש מי שמאמינים שגם סכיזופרניה). לכן הבנת המנגנונים שמונעים ממערכת החיסון לתקוף את הגוף, יכולה להוות פתח לטיפול במחלות הללו.

על כך בדיוק זכו השנה שלושה חוקרים מארה"ב ויפן בפרס נובל לפיסיולוגיה או רפואה. שימון סקגוצ'י, פרד רמסדל ומרי ברונקוב. בשני הצדדים של האוקיינוס השקט הם גילו שני מנגנונים שהיו קשורים זה לזה ומרסנים את מערכת החיסון מפעילות נגד הגוף שלנו, ופגיעה בהם יכולה לגרום למחלות אוטואימוניות.

תאי T הם רכיב חשוב במערכת החיסון שלנו, הם אלה שיודעים להשמיד פולשים. הם מבשילים בבלוטת התימוס. לכן, אם נסיר את הבלוטה הזו, נצפה לראות שמערכת החיסון תפגע ותגיב פחות לפתוגנים. אלא שבפועל מה שקורה בעכברים ללא בלוטת תימוס הוא שהם מפתחים דווקא יותר מחלות אוטואימוניות. כאשר סקגוצ'י ראה את הממצא הזה, הוא האמין שקיימים שם תאים נוספים שמרסנים את תאי ה-T. הרעיון הזה עלה בעבר על ידי מדענים שונים אך נדחה לאחר שהתוצאות לא היו מספקות, אבל סקגוצ'י לא ויתר.

הוא בודד תאי T בוגרים והזריק אותם לעכברים ללא תימוס. באופן מעניין, העכברים לא פיתחו מחלות אוטואימוניות. כעת נותר רק להבין למה. מסתבר שאוכלוסית תאים מסוימת מקרב תאי ה-T מבטאת שני חלבונים: CD4 ו-CD25. התאים הללו יודעים לבקר את התאים שתוקפים את הפולשים ולמנוע מהם לתקוף את הגוף. התגלית התקבלה ברגשות מעורבים, היו שתמכו, אבל רבים עוד לא האמינו. עד שכעבור כמה שנים חלק נוסף בפאזל התגלה.

רמסדל וברונקוב עבדו בחברת תרופות בארה"ב וחיפשו פתרונות למחלות אוטואימוניות. הם התעניינו במחלה בשם scrufy, שהיא תוצר של זן עכברים שבוצעו בו ניסויים בקרינה רדיואקטיבית במסגרת פרויקט מנהטן. עם השנים התברר שהמחלה היא אוטואימונית, תאי ה-T אצל אותם עכברים תוקפים את רקמות הגוף וגורמים לכך שהעכברים ימותו תוך שבועות.

שני החוקרים האמריקאים החליטו לנסות לבודד את הגן שבו נמצאת המוטציה למחלה. בתחילת שנות האלפיים, ללא הטכנולוגיה והידע הגנומי של זמננו, זו הייתה עבודה מורכבת מאוד. אבל למרות הכל הם בודדו גן בשם FOXP3 (הוא מאותה המשפחה של FOXP2, שרבים מקשרים לשפה ויכולות תקשורת). רמסדל וברונקוב הצליחו להראות שמוטציה בגן הזה גם גורמת למחלה אוטואימונית נדירה בבני אדם הנקראת IPEX.

כעבור שנתיים סקגוצ'י סגר את המעגל כשגילה את הקשר בין FOXP3 לבין התאים שאותם הוא מצא. FOXP3 מבקר תהליכים רבים בגוף, ואחד מהם הוא התפתחותם של אותם תאים שמרסנים את תאי ה-T ומונעים מהם לפגוע בגוף. כעת ברור למה מוטציה ב-FOXP3 יכולה להוביל למחלה אוטואימונית, משום שהיא בעצם פוגעת בהתפתחות של התאים שאמורים למנוע מחלה שכזו.

ההבנה של המערכת הזו היוותה את הבסיס ללא מעט טיפולים במחלות אוטואימוניות, והתקווה היא שבעתיד יותר ויותר תרופות יפותחו ויאושרו ויוכלו לעזור לחולים רבים.

נציין שמרי ברונקוב היא האישה השנייה בסך הכל שזוכה בפרס מאז שנת 2014, קדמו לה קייטלין קריקו שגילתה את המנגנון שמאפשר חיסוני RNA ומיי בריט מוסר שגילתה תאים שמסבירים כיצד המוח מנווט על אף שההישג שלה מרשים, זו תעודת עניות של ממש, בפרט משום ששיעור הנשים במדעי החיים והרפואה גבוה הרבה יותר מאשר בתחומים אחרים במדעי הטבע. עם זאת, ברונקוב פורצת דרך באופן אחר (יחד עם רמסדל), משום שככל הידוע לי, זו הפעם הראשונה בה הזוכים בפרס נובל לפיסיולוגיה או רפואה מגיעים מחברה מסחרית, ולא ממכון מחקר. בשנים האחרונות החשיבות של חוקרים שיושבים בחברות הפארמה הולכת וגוברת לא רק במציאת תרופות חדשות, אלא גם במדע בסיסי, והבנה של תהליכים ביולוגיים משמעותיים בגופנו, והשנה זה גם בא לידי הכרה במסגרת פרס הנובל.

מזל טוב לזוכים.

הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל