כשתאים במוח פועלים, הם מייצרים פסולת – תוצרים שאינם נחוצים ואף מסוכנים אם מצטברים בסביבה. לכן, הגוף חייב לפרק ולהסיר אותם. מערכת הדם שלנו מובילה את הפסולת הזו לאיברים כמו הכבד והכליות, שמפרקים אותה ומסלקים אותה מהגוף דרך השתן. במוח, תהליך זה קריטי במיוחד: פסולת שנשארת בסביבה עלולה להזיק לנוירונים ואף להוביל למוות תאי.
מייקן נדרגרד, אחת מחוקרות המוח החשובות בעולם, זיהתה לראשונה ב-2012 מערכת ייחודית שמסייעת לניקוי פסולת במוח. המערכת, שכונתה "המערכת הגלימפטית", מנצלת את נוזל המוח-שדרתי (CSF) – נוזל המקיף את המוח ומשמש גם כבולם זעזועים – כדי לפנות פסולת מהתאים. הנוזל זורם סביב עורקי הדם, ופעימות העורקים דוחפות אותו ברחבי המוח, תוך שהוא אוסף פסולת. בסוף הדרך, הנוזל מגיע אל הורידים, המפנים אותו מהגוף.
במחלות ניוון עצבי, כגון אלצהיימר, פרקינסון או הנטינגטון, מצטברים חלבונים פגומים שפוגעים בתאים. באלצהיימר, למשל, מדובר בצברי עמילואיד-בטא ופקעיות טאו. אף שמצבים אלו יכולים להיווצר גם במוחות בריאים, בעוצמות נמוכות, המחלה קשורה בריכוזים גבוהים במיוחד. המערכת הגלימפטית עשויה למלא תפקיד מרכזי בפינוי חלבונים אלו ולסייע במניעת התפתחות המחלה.
שינה מספקת היא גורם מפתח בשמירה על המוח. במחקרים נמצא כי במהלך שינה חלל המוח שבו זורם נוזל המוח-שדרתי מתרחב, מה שמאפשר זרימה עמוקה יותר של הנוזל ופינוי פסולת יעיל יותר. נדרגרד ועמיתיה אף זיהו את המנגנון המדויק: בזמן שינה מופרש פחות נוירואדרנלין – מוליך עצבי דמוי אדרנלין – העורקים מתרחבים, והמערכת הגלימפטית מסוגלת לנקות את המוח בצורה יעילה יותר. ההסבר הזה עשוי להסביר מדוע חוסר שינה כרוני מעלה את הסיכון לאלצהיימר.
המחקר על מערכת זו הוליד עניין עולמי: חוקרים מנסים להבין כיצד ניתן לנצל אותה לטיפול במחלות נוירודגנרטיביות. שני מחקרים חדשים מספקים תובנות מבטיחות, אם כי טרם עברו ביקורת עמיתים.
המחקר הראשון, שנערך על בני אדם, בחן מדדים של פעילות המערכת הגלימפטית במהלך שינה, והשווה בין נבדקים שישנו באופן סדיר לאלה שנמנעו מהם שינה. באמצעות נתוני המדדים, הצליחו החוקרים לנבא את רמות החלבונים הבעייתיים בדם שעלולים לגרום לאלצהיימר. התוצאות הצביעו על כך שהמערכת אכן מסייעת בפינוי צברי עמילואיד-בטא ופקעיות טאו.
במחקר השני, שנערך על עכברי מודל בעלי תסמינים דומים לאלצהיימר, ניתן לחיות עיסוי פיזי מיוחד (manual lymph drainage) פעמיים ביום – מגע בעור באזור בלוטות הלימפה שנמצא גם בניסויים קודמים על חולי אלצהיימר. העיסוי שיפר את פעילות המערכת הגלימפטית: אצל העכברים נצפו רמות נמוכות יותר של עמילואיד-בטא במוח, פחות סמנים ביולוגיים הקשורים לאלצהיימר בדם, וביצועים קוגניטיביים טובים יותר.
חוקרים אחרים בוחנים טיפולים תרופתיים שמאיצים את פעילות המערכת, יש כבר כמה מועמדים פוטנציאליים, וכולם ממתינים בדריכות לפרסום התוצאות. בנוסף, בסין בוחנים פרוצדורה ניתוחית שמטרתה להגביר את התהליך.
מעבר לאלצהיימר, מדענים בוחנים אם המערכת הגלימפטית יכולה לסייע גם במחלות נוספות. למשל, במחקר על חולי פרקינסון בניו מקסיקו נמצא כי טיפול הכולל חשיפה לרמות גבוהות של פחמן דו חמצני באופן מחזורי, מגביר את זרימת הנוזל המוחי יכול להוביל לפינוי מוגבר של חלבונים בעייתיים בדם, מה שמעיד על פוטנציאל טיפולי רחב יותר.
למרות שכל אחד מהכיוונים האלה נמצא עדיין בראשיתו, התגליות האלו ממחישות משהו מדהים: גם לאחר עשרות שנים שבהן חשבנו כי אנו מבינים את המוח באופן מעמיק, מתגלות מערכות חדשות שיכולות להציע פוטנציאל טיפולי משמעותי למחלות מורכבות ומטרידות.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, יובל שער, בני גויכמן, רועי וקראט ותמר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
Honza Hruby / Shutterstock
שלום