כולנו מכירים את התחושה שתפישת הזמן היא דבר סובייקטיבי וחמקמק. לעתים השעון נדמה כזוחל באיטיות בלתי נסבלת, ולעתים השעות והימים חולפים ביעף מבלי שנרגיש. אבל עד כמה אנחנו באמת מדייקים בתפיסת הזמן? כיצד המוח שלנו מפרש מושגי זמן בסיסיים כמו שנייה, יום או שנה?
מחקר פורץ דרך שנערך על ידי צוות חוקרים מארצות הברית, קנדה ווויילס, הציג תגלית מרתקת בנושא. החוקרים ערכו ניסוי פשוט לכאורה: הם הציגו לנבדקים סדרה של עיגולים זהים בגודלם, כשכל עיגול מוצג למשך שנייה אחת. באמצע הסדרה, הופיע לפתע עיגול בגודל שונה, גם הוא למשך שנייה בדיוק. התוצאות היו מפתיעות: למרות שכל העיגולים הוצגו לפרק זמן זהה, הנבדקים דיווחו באופן עקבי כי העיגול השונה הוצג למשך זמן ארוך יותר.
תופעה זו, שזכתה לכינוי “אפקט הגירוי השונה” (Oddball effect), נבדקה מאז פעמים רבות, והתוצאות נותרו יציבות. ההסבר לתופעה נעוץ באופן שבו המוח שלנו מעבד מידע: כשאנחנו נתקלים בגירויים מוכרים, המוח מעבד אותם באופן אוטומטי יחסית. לעומת זאת, כשמופיע גירוי חדש או שונה, המוח מקצה לו משאבי עיבוד רבים יותר, מה שגורם לנו לחוות את משך הזמן שלו כארוך יותר.
האם זה יכול להעיד גם על העבר שלנו? עבור רבים תקופת הילדות מרגישה ארוכה מאוד, ודווקא השנים כבוגרים עוברות מאוד מהר. בילדות, כמעט כל חוויה היא חדשה – המוח משקיע משאבים רבים בעיבוד כל גירוי וגירוי, מה שיוצר תחושה של זמן מתמשך. לעומת זאת, חיי המבוגרים מאופיינים לרוב בשגרה ובחזרתיות, כך שהמוח מעבד את החוויות באופן אוטומטי יותר, והזמן נתפש כחולף מהר יותר. אתם אתם בני 40 למשל, ייתכן שתסתכלו על אירועים שאירעו, למשל, בתחילת שנות האלפיים, ולא תרגישו שהם אירעו לפני הרבה זמן.
גם המאמר הראשון שבחן את האפקט הזה, שיצא ב-2004, לא מרגיש ישן מאוד. קשה להסתכל על הדברים באופן רציונלי ולהבין שמדובר באירועים שארעו לפני 20 שנה, ולפעמים אפילו רבע יובל שלם, בתודעה זה ממש לא מרגיש ככה. לעומת זאת, בילדות, דברים שקרו לפני חמש או עשר שנים הרגישו כמו לפני נצח.
דוגמה מעניינת לתופעה זו ניתן לראות אצל ישראלים שיוצאים לטיול תרמילאים ממושך. החשיפה המתמדת לחוויות חדשות – נופים, תרבויות, טעמים וריחות בלתי מוכרים – גורמת לתחושה שהזמן “נמתח”. כשמבקשים ממטייל בסוף המסע לחשוב על החיים בארץ לפני הטיול, הם נראים לו כאילו היו “לפני נצח”.
אפקט הגירוי השונה הוא רק אחד מגורמים רבים המשפיעים על תפישת הזמן שלנו. הקלישאה המוכרת לפיה “הזמן עובר מהר כשנהנים” וש”כשמשעמם הזמן לא זז” אינה קשורה בהכרח לאפקט זה. האפקט מתמקד אך ורק בהבחנה בין גירויים חדשים לישנים, ולא בתחושות סובייקטיביות כמו הנאה או שעמום.
המורכבות של תפישת הזמן האנושית משקפת את המורכבות של המוח עצמו. ייתכנו בהחלט מקרים שסותרים את דפוס הפעולה של אפקט הגירוי השונה, שכן ההבדלים בין בני האדם רבים. המוח האנושי, שהוא הבסיס לכל המורכבות הזו, מגיב באופן שונה אצל כל אחד מאיתנו, ומייצר תפיסות זמן מגוונות המושפעות ממכלול רחב של גורמים.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, יובל שער, בני גויכמן ותמר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
מוזמנים להתנסות באפקט בעצמכם בסרטון המצורף