מדוע חוקרים משערים שקופים חצו את האוקיינוס האטלנטי על רפסודות?

בזכות הגנטיקה, אנחנו יודעים שהקופים האלה הם קרובי משפחה שלנו, והתפצלו מאיתנו לפני עשרות מיליוני שנים. אבל בתקופה הזו כבר הפריד בין אפריקה לדרום אמריקה אוקיינוס שלם. אז כיצד הקופים האלה הגיעו לשם? התשובה היא כנראה שהם שטו לשם. לא מאמינים? בואו נדבר על זה.

האמת היא שבעבר הרחוק חיו קופיפים באמריקה, קראו להם טייארינה והם היו נפוצים גם באסיה ובצפון אמריקה לפי כחמישים מליון שנה. הם כנראה עברו בין היבשות דרך גרינלנד, או דרך מיצרי ברינג שהיו קפואים, ממש כמו שהאדם עבר דרכם מליוני שנים מאוחר יותר כשהגיע לאמריקה. אלא שהטייארינה נכחדו ככל הנראה לא מעט לפני הופעת “קופי העולם החדש”, הם שונים מהם מאוד, ומעולם לא נמצאו שרידים שלהם בדרום אמריקה, כך שמאוד לא סביר להניח שהטייארינה היו אבותיהם של הקופים רחבי האף.

שרידים ראשונים של קופי העולם החדש שנמצאו בפרו תוארכו לכ-35 מיליון שנה. השרידים הללו לא היו דומים לטייארינה, אבל דווקא הזכירו בהחלט קופים עתיקים שחיו באותה התקופה באפריקה, מה שמלמד שהמקור של קופי העולם החדש הוא באפריקה. אבל כיצד הקופים האלה הגיעו לדרום אמריקה?

תיאורטית הם יכלו להקיף את העולם ולהגיע לאמריקה מצפון, כמו הטייארינה; אבל כל התהליך הזה היה צריך לקרות מהר מאוד והם היו אמורים להשאיר אחריהם עקבות, שרידים שונים לאורך הדרך. אלא שעדויות כאלה לא נמצאו, ולכן פחות סביר שהם הגיעו מצפון.

בגלל הדמיון הרב לקופים עתיקים בני זמנם מאפריקה, הגיוני לחשוב שמשם הם הגיעו. אבל כיצד הם חצו את האוקיינוס? הם לא ידעו לשחות, בוודאי שלא לעוף או להעתיק את עצמם מיבשה ליבשה. לכן האופציה ההגיונית היחידה שנשארה היא, שהם הגיעו בשיט על רפסודה דרך האוקיינוס. כמובן שבמילה “רפסודה” אין כוונה למבנה מתוכנן, כמו זה שאנחנו מכירים, אלא לאיזשהו סט של גזעים וענפים שהיו שרוכים זה בזה ואולי נפלו למים בסערה, וכמה קופים שקפצו עליהם עשו עמם את המסע.

ובכל זאת, האופציה הזו נראית קלושה ולא סבירה. מה הסיכוי שמשהו כזה יצליח? הקופים צריכים לקפוץ דווקא על רפסודה יציבה, הרפסודה צריכה להחזיק מעמד כל הדרך לאמריקה, ומספיק קופים צריכים לשרוד כדי להתרבות וליצור את כל העושר של קופי העולם החדש שאנחנו מכירים כיום. בפרט כשלא ממש ברור אם וכיצד הם יכלו לספק לעצמם די אוכל ומים לדרך.

אלא שמתברר שיש כמה דברים שבאו לעזרתם של הקופים. ראשית, המרחק בין היבשות באותה התקופה היה קטן במידה ניכרת מכפי שהוא היום. מדובר על מעט יותר ממחצית האורך. זה עדיין מרחק רב, אבל זה קיצור משמעותי. שנית, חישובים מראים שהמסע צפוי לארוך מעט פחות משבועיים; קופים יכולים לשרוד משך זמן כזה ללא מזון טרי, והגשם היה מקור למים. הזרם המשווני באוקיינוס האטלנטי היה חזק וכיוון את הרפסודות מערבה, לאמריקה, וכך הן הגיעו ליעדן.

אפשרי גם שזו דוגמה נוספת לתופעה שאני מציין רבות בטורי: גם דברים שהסיכוי שהם יצליחו הוא קטן מאוד יכולים להתרחש אם ניקח מספיק זמן, ופרק הזמן של עשרות מליוני השנה הנ”ל יכול בהחלט להתרחש.

מה שמדהים לא פחות הוא שאם מסע כזה התרחש, זה כנראה קרה יותר מפעם אחת. במשך השנים מצאו חוקרים (האחרונים שבהם בשנה שעברה) שרידים של קופים קדומים בדרום אמריקה שנראו שונים מהקופים האחרים שנמצאו, אבל דווקא דומים יותר לאוכלוסייה של קופים באפריקה. מה שיכול ללמד אותנו שהיו כמה וכמה אוכלוסיות של קופים שעברו את האוקיינוס לאורך השנים.

למעשה, חוקרים מאמינים כיום שגם מינים אחרים חצו כך את האוקיינוס, בין היתר אבות אבותיהם של מכרסמי דרום אמריקה כמו הקפיברה. תיאוריית הרפסודה יכולה להסביר גם כיצד הלמורים הגיעו למדגסקר ומיני זוחלים שונים לגלפגוס, בהינתן שכל אלה הופיעו באיים הרבה אחרי שהם נפרדו מהיבשה.

תיאוריית הרפסודה נראית מוזרה מאוד, לא הגיונית. אבל נכון לרגע זה היא ההסבר הטוב ביותר שיש לנו לתעלומה של חציית האוקיינוס. אולי בעתיד תהיה תיאוריה טובה יותר. לפי שעה, מאחר שכל ההסברים האחרים נכשלים, הרי מבין כל האופציות הלא סבירות, זו הסבירה ביותר עשויה להיות הנכונה.

עדות להיתכנות של אפשרות כזאת ראינו בשנת 1995, כשהוריקן שפרץ בקריביים סחף רפסודה של איגואנות לאי אנגוילה, והתופעה זוהתה ונבדקה על ידי מדענים. אז אולי בכל זאת נוכל לעצום עיניים ולדמיין את אותם קופים חביבים חוצים את האוקיינוס הגועש על רפסודה, בדרכם לארץ לא נודעת ולחיים חדשים לחלוטין.

הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל