כל פעילות מוחית מרכזית שלנו מתבצעת בזכות התאים האפורים שבמוחנו, הם הסיבה המרכזית (כנראה) שבגללם המוח שלנו כל כך מתוחכם, ולכן כדאי לתת כבוד לתאי העצב שלנו. אבל איך בכלל הוגים את המונח “תאי עצב”? בסגולים או בפתחים? עֶצֶב או עֲצַב? פינת #מה_ההבדל באה לפתור את הסוגיה אחת ולתמיד.
והפתרון הוא מאוד קל: לנוירונים שלנו צריך לקרוא תאי עֲצַב, בפתח. אם זה מבלבל אתכם, קל לזכור את זה כי זה נגזר מהמילה “עצבים”. מאוד קל להבין מדוע רבים משתמשים בצורה השנייה והלא נכונה, המילה עֶצֶב נפוצה בעברית הרבה יותר מהמילה עֲצַב, ולכן כשאנחנו נתקלים בצורה הלא מנוקדת (ובשביל רובנו, גם בצורה מנוקדת), אנחנו אוטומטית קוראים את המילה כ”עֶצֶב”.
מקור המילה “עצבים” בהקשר של הנוירונים שבמוחנו הגיע כנראה לעברית בימי הביניים מהערבית, שבה משתמשים במילה אצעאב.
בלא מעט שפות המילה “עצבים” מתארת הן את תאי העצב עצמם, והן מצב מנטלי, וזה לא מפתיע, שכן המוח הוא זה שאחראי למצבים המנטליים האלה. בעברית אנחנו מכירים את המילה “עצבנות”, בערבית אותה “אצעאב” משמשת כדי לציין עצבים ולחץ, וכמוה גם nerves באנגלית, ובשפות לטיניות וגרמאניות אחרות. גם בשפות מחוץ לאירופה אנחנו רואים את הקשר הזה. סינית, יפנית, סווהילי והינדו הן רק מספר דוגמאות לשפות שבהן המילה “עצבים” מתארת הן מצב נפשי והן את עצבי הגוף. אם כי כמובן מכיוון שכל תרבות תופסת את הקשר בין המוח למצבים מנטליים קצת אחרת, יש ניואנסים בין המשמעות של המילים. ובעברית, מעבר למילה עצבים, גם המילה עֶצֶב אצלנו קשורה למצב מנטלי. אלא שזה כנראה מקרי, המילה “עצב” במשמעותה הזו מוכרת כבר בתנ”ך, אלפי שנים לפני שידעו משהו על התפקיד המנטלי של המוח, למשל בביטוי המפורסם “בעצב תלדי בנים“.
אז בפעם הבאה שאתם מדברים על התאים האפורים שבמוחכם, זכרו שהם לא עצובים אלא עצבים, ולכן אין סיבה לקרוא להם תאי עֶצֶב, אלא תאי עֲצַב, ואם אתם ממשיכים להתבלבל, פשוט השתמשו במילה הלועזית: נוירונים.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה ושריתי סקויאר, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן