לפני מספר שבועות כתבתי כאן על “טועמי על”, אנשים שיש להם רגישות מיוחדת לטעמים כמו מר ומתוק. זו תכונה מורשת, כך שאו שאתם טועמי על, או שלא. הדרך שבה גילו את התופעה היא כשהתגלה שאם נותנים לטועמי על לטעום את החומר PTC, הם חושבים שהוא מר ומגעיל, בעוד שאנשים אחרים לא ירגישו כלום.
האמת היא שלא סתם כתבתי על התופעה. בחודשים האחרונים אנחנו מפתחים עבור מוזיאון המדע בירושלים פעילות חדשה על המוח שמיועדת לילדי חטיבות הביניים ועוסקת בחושים ותנועה. בין היתר, בפעילות הזו הילדים הולכים לראות האם יש ביניהם טועמי על. הזמנו חבילות של ניירות שספוגים בחומר PROP, שדומה מאוד ל-PTC. נתנו לכמה מחברי הצוות של המוזיאון לטעום אותו יחד, והיה מצחיק לראות איך חלקם נגעלים עד עמקי נשמתם בעוד שחבריהם מביטים בנו במבט אדיש ואומרים שלנייר יש פשוט… טעם של נייר….
כמובן שגם אני לא יכולתי להתאפק וניסיתי את ה-PROP בעצמי. לאכזבתי המאוד רבה, מסתבר שאני לא “טועם על”, הנייר הרגיש לי כמו נייר ותו לא. אז אני באמת לא מיוחד. אבל היום בצהרים הפעילות תעבור בפעם הראשונה מול תלמידים, כשילדי בית הספר למדעים ואומנויות בירושלים, שנמצאים בעיצומו של שבוע אינטנסיבי ומלא בפעילויות, יגיעו למוזיאון ויגלו מי מהם טועמי על, ומי, כמוני, סתם מלקק ניירות.
סלפי עם ניירות ה-PROP