הפעם אספר לכם על אחד הניסויים הקלאסיים הלא אתיים בתולדות הפסיכולוגיה. ניסוי שנתפס היום כאכזרי ומתעלל בפרט כי הוא נערך על תינוק בן פחות משנה, וייתכן שגרם לו נזק שאותו הוא נשא לשארית חייו.
מי שעמד מאחורי הניסוי היה ג’ון ווטסון, אבי תורת הביהביוריזם, אחת האסכולות החשובות ששלטו בפסיכולוגיה בתחילת המאה ה-20. ווטסון הושפע מאוד מאיוון פבלוב, שעל ניסוי הכלבים שלו ייתכן ששמעתם. פבלוב ידע שכאשר מניחים מזון לפני כלבים, הם מזילים ריר כי הם מרגישים שהם תכף עומדים לאכול. בניסוי המפורסם שלו, בכל פעם שהוא הניח אוכל מול הכלבים, הוא צלצל בפעמון. עם הזמן הכלבים למדו לזהות את צליל הפעמון כקשור לאוכל, והזילו ריר גם כשפבלוב צלצל בפעמון בלי להביא אוכל.
הניסוי הזה הדהים את ווטסון, שניסה להראות שגם בני אדם לומדים בצורה הזו. ווטסון האמין שמלבד כמה תגובות בסיסיות שמגיעות איתנו מלידה, בני האדם הם “לוח חלק” וההתנהגות שלהם מעוצבת בעיקר על בסיס מה שהם לומדים במהלך חייהם. כך שבאופן תיאורטי אפשר ללמד בני אדם להתנהג בצורה הפוכה מזו שבה הם בדרך כלל מתנהגים. כדי להראות את זה, הוא יצר את הניסוי השנוי במחלוקת שעליו נדבר כאן.
ווטסון, ביחד עם העוזרת שלו (ולימים אשתו) רוזלי ריינר, לקחו תינוק בן 11 חודשים שכונה “אלברט הקטן”, והחליטו ללמד אותו לפחד מחיות פרוותיות וחמודות. כשהם הציגו לו בהתחלה ארנבת, חולדה וכלב, אלברט כמובן לא פחד מהם, ואף הסתקרן וליטף אותם. לאחר מכן הניסוי החל. חולדה פרוותית הונחה מול אלברט והוא החל לשחק איתה. אך בכל פעם שאלברט הקטן נגע בחולדה, ווטסון וריינר הכו בפטיש על משטח מתכת ויצרו רעש חזק שגרם לתינוק להיבהל ולפחד. לאחר שזה קרה שוב ושוב, אלברט החל לפחד מהחולדה עצמה, ובכל פעם שהניחו אותה מולו, הוא נבעת והחל לבכות, גם אם לא נשמע שום רעש מבהיל מסביב. זאת משום שהוא למד לקשר בין החולדה לבין האירוע המפחיד שאותו הוא חווה.
הפחד של אלברט הקטן מהחולדה נשמר גם כשווטסון בדק אותו כעבור מספר ימים, ושוב כעבור חודש. יתרה מכך, אלברט הקטן לא פחד רק מהחולדה הזו או מהסיטואציה הספציפית, אלא הכליל את התופעה והפגין פחד גם כששמו מולו חיות פרוותיות אחרות או מעיל פרווה. אלברט הקטן פחד אפילו כשהראו לו מסכה של סנטה קלאוס עם זקן. עצם היכולת להסיק ממקרה ספציפי על תופעה כללית יותר היא בלי ספק יכולת מרשימה מאוד. הניסוי, שנערך ב-1920, צולם במצלמת וידאו, וניתן לצפות בו עד היום (משמאל).
לא צריך להיות איש אתיקה כדי להבין שמדובר בניסוי בעייתי מאוד. ווטסון מעולם לא “החזיר את הגלגל לאחור” ולא לימד את אלברט הקטן מחדש שאין לו סיבה לפחד מיצורים פרוותיים, כך שכנראה שהילד הזה נשא את הטראומה הזו איתו לשארית חייו. לאורך השנים חוקרים ניסו לאתר את אלברט הקטן, ואחד ה”חשודים” הוא אדם בשם וויליאם ברגר, שאימו עבדה בבית החולים בו ווטסון ביצע את הניסוי, ונקרא על ידי משפחתו “אלברט” ככינוי חיבה. בבגרותו, לפי העדויות, ברגר מאוד נרתע מבעלי חיים פרוותיים כמו כלבים, ואם אכן הוא אלברט הקטן, נראה שהניסוי צילק אותו לכל חייו. כמו כן, לא ממש ברור האם הוריו של אלברט הקטן נתנו את הסכמתם לניסוי, והאם הם היו מודעים למה שווטסון ניסה לעשות לילד שלהם.
מהסיבות האלה, ברור שהניסוי לא היה מאושר כיום מבחינה אתית, אך בנוסף יש בו לא מעט בעיות אחרות שהיו מקשות על מדענים בני זמננו לקבל אותו. בראש ובראשונה משום שהניסוי נערך רק על ילד אחד, ולא על קבוצה גדולה שממנה ניתן להכליל יותר. זה משמעותי משום שהצילומים מעלים את ההשערה שייתכן שאלברט הקטן סבל מהידרוצפלוס, מחלה שבה ניקוז הנוזלים מהמוח נפגע, מה שעלול להוביל לפגיעה במוח עצמו. כך שאלברט כנראה לא היה בדיוק ילד רגיל. כמו כן, לא היו אף קבוצות ביקורת לניסוי שאליהן היה אפשר להשוות את ההתנהגות של אלברט הקטן ולהראות שהיא אכן נגרמה מהסיבה שווטסון טען.
הניסוי על אלברט הקטן היה אחד ממספר ניסויים שנויים במחלוקת (וכנראה שעוד אספר על אחרים בעתיד) שנערכו על בני אדם במאה ה-20. אך מאז הרבה השתנה. כיום יש קוד אתי ברור לניסויים בבני אדם שמעודכן ומפורסם על ידי איגודי פסיכולוגים ברחבי העולם (כולל בישראל) ומחייב את כל החוקרים. בין היתר מצוין שם שהנבדקים בניסוי צריכים לדעת מראש על הסיכונים והמשמעויות של ההשתתפות, ולתת לכך את הסכמתם, וכמו כן, שהחוקרים צריכים לעשות הכל כדי לשמור על הנבדקים, לא לפגוע בהם, ולא לנצל אותם. חוקר שמבצע ניסוי שלא עומד בקוד האתי לא יצליח לפרסם את ממצאיו, והקהילה המדעית לא תקבל אותו. כך שבעצם ניסוי אלברט הקטן וניסויים לא אתיים נוספים לימדו אותנו הרבה גם על הדרך שבה נכון לבצע ניסויים כך שאף אחד לא ייפגע כתוצאה מהם.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, ומייקל קניגס, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
אלברט הקטן פוחד מארנבת, כשברקע ווטסון וריינר