בסרטים מהמאה ה-20 כמו “פארק היורה” יש לדינוזאורים דימוי מאוד מובחן, בין היתר הם נראים גדולים, ערומים ובעלי קשקשים. אלא שבעשורים האחרונים מסתבר לנו שהדימוי הזה לא מדויק, ואחת העדויות שעולה יותר ויותר היא שישנם דינוזאורים רבים שעטו על עצמם נוצות, לא פחות ולא יותר.
הקהילה המדעית מסכימה כיום כי העופות בני זמננו התפתחו מהדינוזאורים, ובעצם ניתן לומר שהם החברים היחידים ממשפחת הדינוזאורים שלא נכחדו. יש הרבה מאוד דימיון אנטומי בין העופות לדינוזאורים, ובייחוד לתרפודים, תת קבוצה שאליה גם משתייך הטי רקס המפורסם, שעוד נחזור אליו בקרוב. ואם לעופות יש נוצות, בעצם לא כל כך מופרך לחשוב שגם לקרובי המשפחה שלהם יהיו.
היצור הראשון שלימד אותנו על הקשר בין דינוזאורים לנוצות התגלה לפני לא פחות מאשר 160 שנה בגרמניה. הוא זכה לשם ארכיאופטריקס וסווג באותה התקופה כעוף קדום בעל נוצות. אך היו לו לא מעט מאפיינים “דינוזאוריים” כמו זנב ארוך ושיניים, מה שגרם לחוקרים מסוימים לחשוב שהוא היה דינוזאור, או יצור שהתפתח מהם.
לפני כ-25 שנה התגלו ממצאים מדהימים בסין של יצורים שסווגו בבירור כדינוזאורים, וניכרו בהם עדויות לנוצות. מאז הפריצה הזו, לאורך השנים התגלו יותר ויותר דינוזאורים מנוצים, וכמעט כולם ממשפחת התרפודים. רוב הדינוזאורים המנוצים שהתגלו הם קטנים, אולם בשנים האחרונות מתגלים סממני נוצות גם בדינוזאורים גדולים יותר. התגלו אפילו דינוזאורים ממשפחת הטירנוזאורוס כבעלי נוצות, האם זה אומר שגם הטי רקס האימתני היה בעצם יצור פלאפי גדול נוצתי וחמוד?
כיצד הנוצות עזרו לדינוזאורים? עבור יצורים קטנים, שמאבדים חום בקצב מהיר, נוצות הן אמצעי מעולה לשמירה על חום גוף, וזו אולי הסיבה שאנחנו מגלים בעיקר דינוזאורים קטנים עם סימני נוצות. עם זאת, ישנה השערה שגם דינוזאורים גדולים מכוסים בנוצות בהיותם גורים, ומשירים אותם לאחר בגרותם.
הדינוזאורים השתמשו כנראה בנוצות גם כדי להפגין את נוכחותם, למשל לחיזור, בדיוק כמו עופות צבעוניים רבים. מבנים תאיים בשם מלנוזומים לוקחים חלק משמעותי בקביעת צבע הנוצות (הם מכילים את החומר מלנין, וקיימים גם בתאי העור שלנו וקובעים את צבעו). כיום אנחנו יכולים להשוות את צורת המלנוזומים בשרידי דינוזאורים לצורתם של מלנוזומים בציפורים, וכך להסיק מה היה צבע הנוצות של אותו הדינוזאור. מסתבר שהלכו על פני כדור הארץ כמה דינוזאורים צבעוניים במיוחד עם עושר צבעים על נוצותיהם שלא היה מבייש טווס גאה.
ומה באשר לתעופה? ובכן, לאורך השנים התגלו אצל דינוזאורים סוגים מאוד מגוונים של נוצות, ורובן אינן מתאימות לתעופה. אבל גם נוצות תעופה התפתחו אצל חלק מהדינוזאורים, וייתכן שהם היו המינים הקרובים ביותר לעופות. מהסתכלות על עופות בני זמננו אפשר ללמוד על עוד תפקידים שאולי היו לנוצות הדינוזאורים כמו ציד וייצוב ושיווי משקל.
הימצאותם של נוצות בקרב דינוזאורים היא רק טפח אחד מבין הדברים החדשים שאנחנו מגלים על היצורים הקדומים הללו, הן בזכות ממצאים חדשים והן בזכות טכנולוגיות חדשות. כל אלה מאפשרים לנו להבין שכנראה יש מרחק מה בין הדרך שבה התרבות הפופולארית תופסת דינוזאורים לבין המציאות.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, מייקל קניגס ושרה עטיה, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
צבע הנוצות בשחזור הזה של האנכיאורניס, דינוזאור זעיר, מבוססים על הצבעים שהתגלו במחקר.
צילום: Nobu Tamura