מאמר מדעי חדש שלנו יצא לאור

אנחנו אוהבים לחשוב על הדנ”א בתור הספריה שמכילה את המידע על “איך ליצור אותנו”, אבל האפיגנטיקה, שכבת הבקרה של הדנ”א, אוצרת בתוכה לא מעט מידע שמסביר למה אנחנו מי שאנחנו, לכן גם מעניין להבין איך היא השתנתה לאורך האבולוציה, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים במחקר שלנו. סיפרתי כאן בבלוג מספר פעמים כיצד שינויים אפיגנטיים לאורך האבולוציה עיצבו את מי שאנחנו כבני אדם. כך למשל, בזכות הבנה של האפיגנטיקה, הצליחו עמיתים שלי בפעם הראשונה אי פעם לשחזר את פרצופם של הדניסובים, קרובי משפחתנו (כמו הניאנדרתלים), שמעולם עד היום לא נמצאו שרידים מלאים שלהם, אבל הדנ”א שלהם רוצף במלואו, מה שאפשר לשחזר את המתילציה ולגלות כיצד הם נראים.

הבעיה היא שלא מעט שרידים של דנ”א שממצים מחפירות ארכיאולוגיות מגיעים באיכות או כיסוי נמוכים מאוד (למשל, תנאי מזג האוויר פה בארץ לא מאוד עוזרים לכך), וקשה ללמוד מהם על האפיגנטיקה של אבות אבותינו. אבל שיטה מגניבה שפיתחנו מאפשרת לנו ללמוד על האפיגנטיקה דרך הרבה דגימות מאותה אוכלוסיה (דוגמה בתרשים המצורף), ואז להשוות בין אוכלוסיות ולראות מה השתנה.

את העבודה הובילה אריאל ברוך, מסטרנטית תותחית מהמעבדה שלנו שהקרדיט לכל זה מגיע לה, אני תרמתי למחקר בעיקר את מימוש הרעיון הראשוני של שילוב הדוגמאות, וזה המקום גם להודות לשלושת המנחים של העבודה: פרופ’ לירן כרמל מהמחלקה לגנטיקה, פרופ’ ערן משורר מהמרכז למדעי המוח ומגנטיקה, ופרופ’ בנימין יקיר, ראש המחלקה לסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית

המאמר, שהתפרסם בכתב העת המדעי הנהדר Nucleic Acid Research, כבר זמין אונליין, ותוכלו לקרוא אותו כאן.

אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה ושריתי סקויאר, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן

הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל

כיצד הופכים שביבי מידע מדגימות דנ”א שונות באוכלוסיה אחת לכדי הבנה של האפיגנטיקה שהתרחשה באותה האוכלוסיה?

קרדיט: Barouch et al. NAR (2024)