פרקינסון ואלצהיימר הן שתי מחלות ניווניות ובשתיהן תאים במוח מתים ככל שהזמן עובר. אלצהיימר היא סוג של דמנציה המפורסמת בעיקר בגלל הפגיעה ביכולות השכליות-קוגניטיביות כמו הזיכרון, ההתמצאות במרחב והתקשורת עם הסביבה. פרקינסון, לעומת זאת, מוכרת יותר בגלל התסמינים המוטוריים שלה והפגיעה ביכולת התנועה.
לכאורה מדובר בשתי מחלות שונות מאוד. אלא שבפועל מתברר כי הן קשורות אחת לשנייה יותר משנדמה לנו. חולי פרקינסון נוטים לסבול מדמנציה בשכיחות גבוהה משמעותית יותר משאר האוכלוסייה. אין הסכמה חד-משמעית על הנתונים המדויקים אבל נראה שהשכיחות יכולה להגיע גם למחצית מחולי הפרקינסון ואפילו עד ל-80% מהחולים שסובלים מדמנציה. זהו שיעור אסטרונומי שאי-אפשר להתעלם ממנו.
גורם מעניין נוסף הוא ההבדל בשכיחות בין המינים. פרקינסון נפוץ הרבה יותר בגברים מאשר בנשים – פי 1.5, והפער הזה קיים גם כשבוחנים חולי פרקינסון הסובלים מדמנציה. בגבר שחולה בפרקינסון יש סיכוי גבוה יותר גם לפגיעה ביכולת השכלית מאשר באישה שחולה בפרקינסון.
מה גורם לחולי פרקינסון ללקות בדמנציה בשכיחות כל-כך גבוהה? למדע אין עדיין תשובה חד-משמעית, אך ניתן להעלות כמה השערות:
1. תרופות – חולי פרקינסון רבים נוטלים תרופות שמפחיתות את מידת ההשפעה של החומר הכימי אצטילכולין במוח. בכך הן מסייעות להתמודדות עם הרעידות וכיווצי השרירים שאופייניים לפרקינסון. אלא שאצטילכולין קשור גם ליכולות השכליות שלנו. באלצהיימר נצפית ירידה ברמת האצטילכולין במוח. התרופות היחידות שעוזרות כיום לחולי אלצהיימר הן אלו שמעלות אותו. מחקר שפורסם ב-2019 הראה כי חולי פרקינסון שנוטלים תרופות להורדת רמת האצטילכולין אכן נמצאים בסיכון גבוה יותר לדמנציה.
2. פרקינסון לא פוגע רק באזורים במוח שקשורים לתנועה – יש לא מעט ממצאים לפתולוגיות של פרקינסון בשלבים מוקדמים יותר של המחלה באזורים שנמצאים בחלק התחתון של המוח, למשל בגזע המוח. כלומר, ייתכן שהמחלה מתחילה בתחתית המוח (ויש מי שמאמינים שמחוצה לו) ולאט-לאט “מתקדמת מעלה” לאזורים שבהם היא גורמת לפגיעה מוטורית. אם זה המצב, אין סיבה שהמחלה תעצור שם והיא תמשיך גם לקליפת המוח, בה נמצאים האזורים שאחראיים ליכולות השכליות שלנו, וכאשר היא תפגע בהם אולי תופיע דמנציה.
3. ייתכן שרבים מאלה שמאובחנים כחולי פרקינסון ודמנציה בכלל חולים במחלה אחרת ואנו פשוט לא מזהים. דוגמה למחלה כזו היא דמנציה של גופיפי לואי, שבה רואים הן פגיעה ביכולות השכליות והן פגיעה בתנועה. במחלה הזו חלה השחקן הנהדר רובין וויליאמס. הבעיה היא שאין למדע כיום דרך טובה לאבחן את המחלה הזו. ניתן לזהותה בוודאות רק לאחר המוות, כשבודקים את המוח במעבדה. דמנציה עם גופיפי לואי היא אחד מסוגי הדמנציות הנפוצות בעולם, אבל מכיוון שקשה כל-כך לזהות אותה, חולים רבים מאובחנים בטעות כחולי פרקינסון או אלצהיימר, או כחולי פרקינסון עם דמנציה.
4. אולי דמנציה ופרקינסון הן לא שתי מחלות נפרדות השונות מהותית אחת מהשנייה. אולי הן חלק מספקטרום רחב של תופעות, שקצה אחד שלו מתבטא בפגיעה ביכולת התנועה וקצה שני מתבטא בפגיעה קוגניטיבית-שכלית, אבל באמצע יש הרבה מאוד תופעות מעורבות.
כך או אחרת, ברור לגמרי כי לאור כמות חולי הפרקינסון הסובלים גם מבעיות קוגניטיביות, אסור להתעלם מהקשר בינה לבין דמנציה ואלצהיימר.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, מייקל קניגס ושרה עטיה, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
