אלצהיימר היא עדיין אחת המחלות שמדירות הכי הרבה שינה מעיניהם של אנשי מוח ורפואה. אנחנו יודעים כל כך הרבה עליה, ועדיין אין לה תרופה. עם זאת, ככל שהזמן עובר אנחנו לומדים עליה יותר ויותר. אחד הממצאים החשובים שהולכים ומתבססים בשנים האחרונות הוא המעורבות של מערכת החיסון באלצהיימר. דלקת היא אחד המרכיבים המרכזיים במחלה, גיוס של מערכת החיסון עוזר להלחם במחלה, וכמו כן, אנשים שחולים במגוון של מחלות נגיפיות וחיידקיות נמצאים בסיכון גבוה יותר לאלצהיימר.
כל אלה הביאו חוקרים לשאול את עצמם שאלה חשובה: האם חיסונים יכולים לצמצם את הסיכון לחלות באלצהיימר? אם חיסון מאפשר למערכת החיסון להכיר את התוקפים הפוטנציאלים שלה ובכך להתמודד איתם טוב יותר. אולי כשאנחנו מתחסנים, אנחנו מקטינים את הסיכוי שפתוגנים שונים, שמעלים את הסיכוי לחלות באלצהיימר, יגרמו למוח את הנזקים המצטברים שמובילים להתפתחות המחלה.
בשנה שעברה יצא מחקר שבחן את הנושא לעומק. החוקרים עקבו אחרי כמליון נבדקים שחוסנו לשפעת, ומליון נוספים שלא חוסנו, לאורך זמן, ורצו לבחון האם קבוצה אחת מפתחת אלצהיימר יותר מהשניה. הממצאים היו מדהימים: בעוד ש-8.5% מהלא מחוסנים פיתחו אלצהיימר עם השנים, רק 5.1% מחוסנים פיתחו את המחלה. במילים אחרות, מי שחוסנו נגד שפעת היו בסיכון של כ-40% פחות לפתח אלצהיימר מאשר אלה שלא חוסנו, וככל שאדם מתחסן באופן שגרתי יותר ויותר, כך גם הסיכון שלו לחלות באלצהיימר קטן.
אלא שלא רק חיסון נגד שפעת משפיע. מחקרים חדשים יותר הראו שגם חיסונים אחרים מספקים אפקט מגן. חיסון ה-TDaP הוא חיסון שמגן נגד טטנוס, דיפתריה ושעלת. כולכם קיבלתם אותו כילדים וכן בצבא, אבל בתור בוגרים אמורים לבצע אותו אחת לעשר שנים, ובהנתן שלמבוגרים אין טיפת חלב או חיסונים במסגרת הצבא או בית הספר, האחריות על כך היא שלכם בלבד. אם כך, אולי הידיעה שמי שמקבלים את החיסון בזמן נמצאים בסיכון נמוך של כ-30% יותר לאלצהיימר נשמעת כמו מוטיבציה טובה לקבוע תור בקופה. גם החיסון לשלבקת חוגרת, שמומלץ כיום לבני הגיל המבוגר, מצמצם את הסיכוי לחלות באלצהיימר בעשרות אחוזים.
אנחנו עדיין לא יודעים בדיוק כיצד חיסונים משפיעים על אלצהיימר. אבל בהנתן שמערכת החיסון כל כך מעורבת במחלה, זה לא צריך להפתיע אף אחד שלחיסונים יש תפקיד מגן. החוקרים הציעו מספר מנגנונים, ייתכן שהחיסונים משפרים את התגובה החיסונית גם לחלבוני הבטא העמילואיד, החלבונים המזיקים שמצטברים במוח באלצהיימר, ובכך עוזרים לפרק את החלבונים האלה. מנגד, חוקר המוח רוברט מויר טוען כבר שנים כי אותם חלבוני בטא עמילואיד הם חלק מהתגובה של הגוף להתקפה מצד נגיפים וחיידקים, ולאורך זמן אותם חלבונים יכולים להצטבר ולגרום לבעיות. אם זה אכן המצב, החיסונים שמונעים את ההתקפות הקשות הללו יכולים לעצור או להאט את הצטברות החלבונים, ובכך לצמצם את הסיכוי שהמחלה תופיע.
נכון להיום, כאמור, אין לנו עדיין תרופה לאלצהיימר, לכן הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא להקטין ככל שניתן את הסיכוי לחלות במחלה. חשוב להבין שאי אפשר לצמצם את הסיכוי לאפס, בדיוק כמו שאדם יכול לחלות בסרטן ריאות גם אם הוא לא עישן סיגריה אחת בחייו, אבל עדיין הסיכוי שלו לחלות גדול עד פי שלושים אם הוא כן יעשן. כיום, גורמי הסיכון המובילים לאלצהיימר אולי יכולים להיות מעט מפתיעים, אך הם יחסית מוכרים וברורים: חוסר בפעילות גופנית, תזונה לא בריאה, חוסר בשינה וכעת אנחנו רואים שגם אי התחסנות. המשמעות היא מאוד ברורה: שמירה על אורח חיים בריא, כזה שמצמצם את הסיכוי לחלות במגוון רחב מאוד של מחלות, יצמצם גם את הסיכוי שלכם לחלות באלצהיימר.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה ושריתי סקויאר, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
