התופעה שהולכת לשנות את עולם המאמרים המדעיים

הודעה חדשה של קרן גייטס בנוגע לפרסום מאמרים מדעיים עשויה לחולל שינוי רב משמעות בתחום הזה. הקרן, מיסודם של ביל ומלינדה גייטס, היא ארגון הצדקה השני בגודלו בעולם, ובין היתר מממנת מגוון עצום של מחקרים. היא הודיעה שהחל מ-2025 כל החוקרים שעבודתם ממומנת על ידה יהיו חייבים לפרסם את מחקריהם במאגרי קדם-פרסום. מדובר במאגרים אינטרנטיים חינמיים, שמדענים יכולים להעלות אליהם מאמרים לפני שאלה פורסמו ועברו ביקורת עמיתים.

כשחוקרים מגיעים לפריצות דרך חדשות במדע, הדרך לספר על כך לקהילה היא פרסום הממצאים במאמר מדעי. המאמר נשלח בדרך כלל לכתב עת, ואם העורכים סבורים שהוא מעניין, הם מעבירים אותו לשיפוט: מדענים אחרים מאותו תחום מחקר סוקרים את המאמר, בודקים את הממצאים והניסויים השונים, לעתים אף מנתחים את המידע בעצמם ומחווים את דעתם עליו. תהליך השיפוט הוא שלב חשוב שנועד לוודא שהמחקר אמין ושאפשר לסמוך על הממצאים והמסקנות שבו. בלעדיו, כל אחד יוכל לפרסם כל מה שירצה, ולנו תהיה הרבה פחות יכולת לדעת אם הדברים שפורסמו נכונים.

אלא שלתהליך השיפוט יש מחיר: הוא ארוך. השופטים הם אנשים עסוקים, ונדרש להם זמן לבחון את המחקר ולגבש את תשובתם. יתרה מזאת, לרוב התשובה שלהם היא מורכבת יותר מ”כן” או “לא”, וכוללת שורת הערות, הצעות לתיקון ולפעמים אף בקשות לבצע ניסויים נוספים כדי להראות שהתוצאות אמינות. כל אלה מצריכים הרבה עבודה נוספת מצד החוקרים, וכך מתחיל “פינג פונג” בינם לבין השופטים – צד אחד מעלה טענות, והצד השני עובד כדי להתמודד איתן – והתהליך הזה יכול להימשך זמן רב. לדוגמה, במאי 2023, לפני שנה בדיוק, הגשתי מאמר לעיתון מדעי נחשב, ותהליך השיפוט שלו עדיין בעיצומו.

המשמעות היא שפעמים רבות עובר לא מעט זמן מהרגע שבו חוקרים מגלים משהו חדש עד הרגע שבו המאמר על אודותיו מתפרסם. לחוקרים רבים הזמן הזה הוא יקר. חלקם מתחרים על משרות או פרסים ורוצים להראות שהם הגיעו להישגים, אחרים נמצאים בתחומים תחרותיים ביותר, שבהם חשוב להראות שהם הראשונים שהגיעו לפריצת הדרך לפני כולם. לכן, תופעת הקדם-פרסום הולכת ונעשית פופולרית בשנים האחרונות. המאמרים המועלים למאגרים המקוונים הללו פתוחים לציבור, וכולם יכולים לקרוא אותם, אף שהם עוד לא (או כלל לא) עברו ביקורת עמיתים.

עתה, ההודעה של קרן גייטס יכולה לטרוף את הקלפים. מתברר שהפילנתרופים לא מרוצים מהמצב הנוכחי, שבו במשך זמן רב המידע על פריצת הדרך לא מגיע כלל לציבור הרחב, וגם לא לקהילה המדעית, שיכולה להשתמש בממצאים למחקרים עתידיים. הם מאמינים שחיוב לשימוש במאגרי קדם-פרסום יוכל לצמצם את הבעיה הזו.

כשקרן כל כך גדולה מוציאה כזו הודעה, סביר שנראה בקרוב עוד ועוד הודעות דומות מגופי מימון מחקר נוספים. כלומר, יותר ויותר חוקרים יעלו את מחקריהם למאגרים אינטרנטיים פתוחים לפני (ולפעמים גם במקום) שיפרסמו אותם בכתבי עת עם ביקורת עמיתים. כבר היום יותר מ-7% מכלל המאמרים המדעיים נמצאים במאגרי קדם-פרסום. בשנים הקרובות התופעה תצבור תאוצה, והקהילה המדעית חייבת להתאים את עצמה אליה.

מצד אחד, יש פה בשורות חיוביות. ישנו מאמץ נרחב לאפשר גישה חופשית וחינמית למאמרים אקדמיים כדי שאנשים רבים ככל האפשר יוכלו להיחשף אליהם, ופרסום של גרסאות קדם-פרסום במאגרים פתוחים יסייע לכך מאוד. דוגמה מוחשית לכך התקיימה בתקופת הקורונה: כשהמגפה החדשה הצריכה פתרון בזמן אמת, מדענים לא יכלו להרשות לעצמם לחכות נצח כדי לפרסם ממצאים. זה הוביל לשימוש הרבה יותר אינטנסיבי במאגרים הללו, ולכך שהמחקר התקדם בקצב מהיר מאוד ואיפשר את פיתוח התרופות והחיסונים בזמן.

מצד שני, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמאמרים שמפורסמים במאגרים הללו לא עוברים ביקורת עמיתים, כלומר, ייתכן שברבים מהם נופלים אי דיוקים. וככל שהשימוש במאגרים הולך ונעשה נפוץ יותר, רבים מתחילים להתייחס אליהם יותר ויותר כאל מחקרים שלמים שעברו שיפוט. גם אני סיפרתי כאן בבלוג על מחקרים שפורסמו במאגרים כאלה ולא עברו עדיין ביקורת עמיתים (אמנם עם גילוי נאות). האם אנחנו עומדים בפני עידן שבו לביקורת עמיתים תהיה פחות משמעות, עידן שעשוי אף לפגוע באמינות של מחקרים מדעיים?

אין ספק שזו שאלה משמעותית שהקהילה המדעית תיתן עליה את הדעת, ונראה שהפתרון טמון באיזושהי דרך אמצע שתצריך מהקהילה לא מעט יצירתיות. אבל גם במקרה הזה, חוסר החלטה יוביל לכך שהעגלה תתקדם ותשאיר מאחוריה את מי שלא יקפצו עליה.

הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל