הכירו את פרי הפלא שיהפוך את הפה שלכם למסיבת תחפושות

אי שם במערב אפריקה גדל לו צמח קטן בעל יכולות קסומות. המקומיים קוראים לו “אגבאיון” או “לדידי”. בעולם המערבי הוא מוכר בשם המבטיח “פרי הפלא” (Miracle Fruit). כאשר אוכלים ממנו סתם כך עשויים להתאכזב – לפרי הזה אין ממש טעם. הוא נייטרלי למדי. הפלא קורה אם אוכלים ממנו ומיד לאחר מכן משהו חמוץ. לפתע מתפשטת בפה תחושת מתיקות חזקה. מה בעצם קורה פה?

כדי להבין את התופעה הכימית צריך להתחיל מהפה. על הלשון שלנו מפוזרים קולטנים שאחראים לתחושה של כל אחד מחמשת הטעמים המוכרים. סביבה חומצית, כזו שמאפיינת מאכלים חמוצים, נוהגת לפלוט יוני מימן. לכן, הקולטנים שממונים על הטעם החמוץ רגישים ליונים האלה. באותו אופן, הקולטנים שממונים על הטעם המתוק רגישים לפחמימות, למשל לסוכר. ניתן היה, אם כך, לצפות שפרי הפלא עשיר בסוכר, אך זהו ממש לא המצב. הוא כמעט שאינו מכיל סוכר כלל, ולכן התופעה כל כך מסתורית.

הסיפור המוזר סביב פרי הפלא מעניין את הקהילה המדעית מאז אמצע המאה שעברה. בשנות השישים הצליחו שני צוותים נפרדים – האחד מהולנד והשני מיפן – לבודד את החלבון שאחראי לקסם ופרסמו את ממצאיהם כמעט במקביל בשניים מכתבי העת המובילים בעולם המדע. ההולנדים אף טבעו את שמו של החלבון: מירקולין (Miraculin, שכן פרי הפלא נקרא באנגלית the miracle fruit).

מירקולין פועל בצורה אחת כשהפה שלנו במצב חומצי (pH נמוך) ובצורה אחרת במצב לא חומצי. במצב שגרתי, המירקולין מדכא את פעילות קולטני הסוכר, כך שגם אם נאכל משהו מתוק יחד איתו – כמעט ולא נחוש במתיקות. לעומת זאת, כשהסביבה הופכת חומצית – מירקולין משנה את פעילותו ובמקום לדכא את קולטני הסוכר הוא דווקא גורם להם לפעול ביתר. עדיין לא ברור כיצד הוא עושה זאת, אך מכיוון שהקולטנים פעילים הם מסמנים למוח כאילו אכלנו משהו מתוק, למרות שנגסנו במאכל חמוץ.

יכולתו של פרי הפלא מציתה את הדמיון ורבים רואים בה גורם שיכול לסייע במאבק בהשמנה (לאכול מתוק מבלי לסבול מעודף קלוריות). עם זאת, מינהל המזון והתרופות (FDA) אינו מאשר להפיץ את הפרי ובארה”ב ניתן לרכוש אותו רק בגרסאות מעובדות. “כדורי פרי הפלא” למשל מכילים תמצית של מירקולין וזוכים מעבר לים לפופולאריות גוברת.

בשנים האחרונות יש חשיבה מחדש על סגולותיו של הפרי, בעיקר בהקשר של סיוע לחולים. אחת מתופעות הלוואי של טיפולי כימותרפיה, למשל, היא פגיעה בחוש הטעם. חולי סרטן רבים מתלוננים על טעם מתכתי בפה וחוסר תיאבון. מירקולין עשוי להציע פיתרון בהקשר זה, אם כי עד היום נערכו רק מחקרים ראשונים על כך. מחקר אחר הראה כי חולדות המקבלות תזונה עשירה בסוכר מפתחות, בתוספת מירקולין, פחות תנגודת לאינסולין. מאחר שתנגודת אינסולין אופיינית בסוכרת מבוגרים (סוכרת סוג 2), ייתכן שיש כאן כיוון מעניין.

אז לרגל פורים שמגיע בקרוב, סיפורו של פרי הפלא מלמד אותנו שגם טעמים יכולים להתחפש אחד לשני. אני מאחל לכולכם חג שמח וימים שקטים ורגועים.

אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, מייקל קניגס ושרה עטיה, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן