חומרים פסיכואקטיביים הם מילת הבאזז החדשה בעולם הטיפול במחלות מוח. כמו שאומר קולגה שלי: “קנאביס זה הכי 2010, היום כולם עובדים על פטריות הזיה”. זו אמנם אמירה קצת פומפוזית, ובכל זאת התחום של חומרים פסיכואקטיביים מושך היום המון עניין. חומרים פסיכואקטיביים שימשו בתרבויות שונות, כולל במערב, לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות שונות, גם עד ימינו.
אחת הסיבות לכך היא שחומרים פסיכואקטיביים פועלים בין היתר על סרוטונין. חומר כימי שפועל במוח, והוא מעורב במצב רוח חיובי. אנחנו יודעים שסרוטונין נפגע במקרים רבים של דכאון, ורוב נוגדי הדכאון שקיימים בשוק מעלים את הרמה שלו במוח. מהסיבה הזו חוקרים רבים החלו להתעניין בחומרים פסיכואקטיביים שוב, והחלו לפתח תרופות המבוססות עליהן לדכאון, אבל גם לחרדה, וכן להפרעת דחק פוסט טראומטית. יש אפילו מחקרים שמראים שהם יכולים להשיג תוצאות טובות לפעמים לא פחות ואף יותר מנוגדי דכאון מוכרים.
המירוץ אחר תרופות מבוססות חומרים פסיכואקטיביים מגיע לשיאו לאחרונה. שתי חברות שונות נמצאות כבר בשלב השלישי והאחרון של ניסויים קליניים בבני אדם בטיפול מבוסס פסילוסיבין, החומר הפעיל בפטריות הזיה, לדכאון. שלוש חברות אחרות נמצאות בשלב השלישי בפיתוח טיפול להפרעה פוסט טראומטית, שתיים גם כן על בסיס פסילוסיבין, השלישית, חברת ליקוס (Lykos) פיתחה טיפול על בסיס MDMA, טיפול שהוגש למנהל התרופות האמריקאי, ונכנס לתהליכי אישור.
אלא שכעת ליקוס יצאה בהודעה חדשה: ה-FDA לא אישר את התרופה. הם הביעו חשש שהתוצאות הנוכחיות לא מראות יעילות, ולא ברור אם הן בטוחות מספיק ואם תופעות הלוואי לא בעייתיות. כדי לענות על כך, החברה נתבקשה לבצע ניסוי קליני נוסף כדי לבחון את הדברים הללו ולהגיש שוב. ההחלטה הזו באה לאחר שהועדה המייעצת ל-FDA הצביעה כמעט פה אחד שלא לאשר את התרופה. בעקבות זאת, כתב העת המדעי שפרסם ממצאים מהניסויים הקליניים הללו, החליט למשוך את המאמרים, תהליך שנעשה רק במקרים שבהם נראה שהממצאים שמפורסמים לא נכונים.
עד כמה הכשלון הזה מעיד על העתיד לבוא עבור שאר הטיפולים מבוססי סמים פסיכואקטיביים? זו שאלה טובה. היו כמה אתגרים שהפכו ספציפית את הטיפול של ליקוס לבעייתי יותר מטיפולים אחרים. קודם כל הוא לא הוצע כטיפול תרופתי בלבד, אלא כטיפול משולב המכיל גם טיפול תרופתי וגם טיפול פסיכולוגי. מאחר שפסיכותרפיה לא מבוקרת על ידי מנהל התרופות (משום שאינה תרופה), זה הופך את הניסוי למורכב יותר, וקשה הרבה יותר לבקר אותו. מעבר לכך, במהלך הניסוי התברר שאחד או אחת מהמשתתפים הותקפו מינית על ידי המטפלים שלהם. ליקוס פירטה שורה של מהלכים שהם נקטו בעקבות כך, אבל האם הייתה לכך השפעה על אי אישור התרופה?
אך גם באופן כללי אי האישור של התרופה מעלה הרבה שאלות לגבי טיפולים בתרופות פסיכואקטיביות. לחומרים פסיכואקטיבים יש היום לובי מאוד חזק, זה נושא עם שם חם שזוכה לעניין גם בקהילה המדעית וגם מחוצה לה, ורבים לוחצים לאשר תרופות בתחום ולהקצות לשם משאבים ומחקר. יש מי שחושש שאולי בכך זה יוצר הטיה בסוג הטיפולים והמחקרים שאותם מממנים ומאשרים. מעבר לכך, זה עלול ליצור מיתוסים לגבי אותם חומרים פסיכואקטיבים, כאילו יש להם יכולות ריפוי מטורפות, ולגרום לאנשים לחפש אותם ברחוב ולצרוך אותם בצורה לא מפוקחת שעשויה להיות מסוכנת עבורם. אך מעבר לכך, האפקט הפסיכוטי הוא עדיין אלמנט בעייתי, הזיות ופסיכוזות יכולות אולי להיות נחמדות בשימוש כסם מסיבות, אבל מטופל שלוקח תרופה על בסיס קבוע ירצה לתפקד, ולא לשקוע בטריפ קבוע באופן יומיומי, וכל זה עוד לפני שדיברנו על תופעות הלוואי הבעייתיות של MDMA, שעשויות להיות גם מסוכנות ומדאיגות. זהו נושא שחוקרים רבים, וגם חברות התרופות, עוסקים בו בימים אלה, במטרה למצוא פתרון שיאפשר את הלקיחה של הטיפול עם כמה שפחות תופעות לוואי.
הניסוי שליקוס נתבקשה לבצע כעת הוא ניסוי קליני ברמת שלב 3, זהו ניסוי מורכב שמצריך הרבה מאוד משתתפים, ובחברה ציינו שייקח שנים לבצע אותו מחדש, גזר דין קשה עבור התרופה שלהם. האם הוא יגרום לשאר הטיפולים בתחום להאט את הקצב? קשה לי להאמין. אך אין ספק שאלו חדשות שעשויות לעצב את אופי הטיפולים העתידיים, ולספק לנו הרבה מאוד עניין לקראת עולם חדש לחלוטין של טיפול בהפרעות נפשיות שעתיד להפתח בקרוב.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, יובל שער, בני גויכמן ותמר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
