בואו נדבר על הדבקה המונית כדרך התמודדות עם הקורונה, כי משום מה אני עדיין שומע שהרבה מאוד תומכים ברעיון הזה. בתחילת הדרך, כשראינו שהנדבקים מפתחים נוגדנים לנגיף, ושהוא בעיקר פוגע במבוגרים ופחות בצעירים, זה היה נשמע רעיון הגיוני: לבודד רק את האוכלוסיות בסיכון, לבטל את כל ההגבלות, לתת לאנשים להידבק, לחלות קל, לפתח נוגדנים ולהגיע ככה לחסינות עדר ולעצירת המגפה. לפני שנה זה עוד היה נשמע אפשרי, אבל כיום, ב-2021, כשהצטברו כבר לא מעט נתונים, אנחנו יודעים שלא רק שזו לא תוכנית ישימה, היא גם מסוכנת.
ההנחה הראשונה שעליה המודל מתבסס, שלפיה הנגיף אינו מסוכן לצעירים, מתבררת כלא נכונה. יש יותר ויותר מקרים של תמותה וסיבוכים קשים של מחלת הקורונה בקרב צעירים, גם כאלה ללא מחלות רקע. ולמרות שעדיין הסיכון של צעירים לפתח מחלה קשה קטנים יותר ממבוגרים, ברור היום לחלוטין שהדבקה המונית של האוכלוסייה הצעירה תגרור עמה מספר לא מבוטל של קורבנות צעירים.
גם ההנחה השניה, שלפיה מי שנדבק בקורונה בהכרח מפתח חסינות לנגיף, מתגלה כפחות מדויקת. מאז הדיווח הראשון על מקרה שכזה באוגוסט, מתגלים יותר ויותר מקרים של אנשים שנדבקים פעמיים. גם כאן, עדיין מדובר על שיעור נמוך יחסית מהנדבקים, אבל לאורך זמן התופעה עלולה להתרחב, ולהפיל את המודל כולו. למעשה, יש מקומות שבהם רוב האוכלוסייה נדבקה, כגון העיר מנאוס בברזיל, ולמרות זאת קצב ההדבקות ונתוני התחלואה עדיין גבוהים מאוד. בפרט כשמסתכלים על הזנים החדשים של הנגיף שמתפשטים ומייצרים גם הם עדויות של הדבקות שניות.
אם כבר באותם זנים חדשים עסקינן, זהו איום שנהפך למשמעותי יותר במקרה של הדבקה המונית. לא סתם הזנים האלה הופיעו במדינות כמו בריטניה וברזיל, שבהן התרחשו הדבקות המוניות. ככל שהווירוס מדביק יותר אנשים, כך גדלה הסבירות שהוא יצבור מוטציות. מספיק שמוטציה אחת תשפר את הנגיף, והיא תטה להתפשט באוכלוסייה וליצור זן חדש ומסוכן יותר, כך שהדבקה המונית תביא איתה יותר מוטציות חדשות שעשויות לגרום למחלה קשה יותר, ואולי אף כזו שאיתה נצליח להתמודד הרבה פחות.
עוד נושא שחשוב לגעת בו הוא האוכלוסייה בסיכון שאותה המודל רוצה לבודד. אם צמד המלים “אוכלוסייה בסיכון” מעלה אסוציאציה של כמה גמלאים שגם ככה לא עובדים ולא נורא שהם ישבו קצת בבית, בואו ננפץ את המיתוס. מחלות רקע כמו סוכרת, בעיות הקשורות לדם ומחלות אוטואימוניות נפוצות מאוד באוכלוסייה, גם בקרב צעירים. בתחילת המשבר העריכו במשרד הבריאות את בעלי הסיכון בכשליש מהאוכלוסייה. לפי פרופ’ רן בליצר, כמחצית מהאוכלוסייה שמעל לגיל 35 סובלת ממחלת רקע אחת לקורונה לפחות.
כלומר, לפי גישת ההדבקה ההמונית, חלקים עצומים מהאוכלוסייה, ובפרט מהאוכלוסייה היצרנית, ייכנסו לבידוד מוחלט ומלא מהעולם, שעשוי להימשך חודשים רבים ואולי אף שנים (בפרט בהינתן שעברה שנה ועדיין לא הושגה חסינות עדר בשום מקום). אם המטרה של המודל היא להחזיר את המשק לחיים רגילים, אי אפשר באמת לעשות את זה כשחלק כל כך גדול מהחברה מבודד לפרק זמן כל כך ארוך.
ובל נשכח את התוצאות בשטח. נכון, עד היום לא היתה מדינה שביצעה את הרעיון מא’ ועד ת’, אבל בלא מעט מדינות החליטו כמעט שלא להטיל הגבלות על התקהלויות. התוצאה? תמותה עודפת עצומה וכמות בלתי נתפשת של קורבנות. ארה”ב עברה את רף חצי המליון המתים בשבוע שעבר (תמותה עודפת של יותר מ-420 אלף איש), במקסיקו וברזיל יחד יש כ-450 אלף קורבנות נוספים, ובבריטניה, מדינה קטנה משמעותית מכל הנ”ל שנקטה בגישה דומה, סופרים כבר יותר מ-120 אלף מתים.
ומה עם שוודיה? יש מי שרואה במדינה הזו דוגמה למודל ההדבקה ההמונית, עם כי חשוב להגיד ששוודיה לא נקטה מעולם בגישה של הדבקה המונית. גם שם רצו למגר את הנגיף, אולם הדרך שבה הם בחרו לעשות זאת היא ללא מגבלות ועל ידי העברת האחריות על שמירת ההנחיות לציבור. כיום, רבים ממקבלי ההחלטות והמומחים בשוודיה, כולל המלך וראש הממשלה, הודו שהגישה היא כישלון, ומאז שוודיה החמירה את ההגבלות. וגם היא, אגב, סובלת מתמותה עודפת של כמעט עשרת אלפים בני אדם בשנה האחרונה.
אלו רק חלק מהסיבות שבגללן צריך להפסיק ולדבר על הדבקה המונית כרעיון ישים. לא כל מה שהיה נשמע נכון בתחילת המשבר מחזיק מים כשהזמן עובר. אנחנו כבר לא ב-2020, ואי אפשר לעצום עיניים מול הנתונים הנערמים והולכים.
עם זאת, ישנה דרך בטוחה הרבה יותר להגיע לחסינות עדר: התחסנות המונית של רוב הציבור. ככה הצלחנו להכחיד מהעולם מגפות קוטלות המונים כמו פוליו ואבעבועות שחורות, וזה הסיכוי הכי טוב שלנו למגר גם את הקורונה, בצורה הכי מהירה ובטוחה שיש. אז למען החיים של קרובינו, וכדי שנוכל לחזור לשגרה, לכו להתחסן.
אם אהבתם את התוכן, אני מזמין אתכם לתמוך ב”סיור מוחות” בפטריאון, לעזור לבלוג לצמוח ולקבל מגוון הטבות ותכנים מיוחדים. לפרטים לחצו כאן
