דנ”א בן יותר ממיליון שנה: שובן של הממותות

מאז שהמדע למד להפיק דנ”א משרידים עתיקים, הן של בני אדם והן של חיות נכחדות, תחום חקר העבר השתנה. אם פעם כל מה שיכולנו לדעת על יצורים קדמוניים התבסס רק על מה שנמצא באתרים ארכיאולוגים, הדנ”א מאפשר לנו לגלות עולם חדש. החומר הגנטי שלנו מכיל הוראות כיצד לבנות ולתחזק את הגוף. לכן, מקריאה של הדנ”א אפשר ללמוד הרבה דברים על חייהם של יצורים קדמוניים, כולל דברים שלא ניתן לזהות רק באמצעות שרידים ארכיאולוגים.

למזלנו, מולקולת דנ”א היא מולקולה יציבה ואינה מתפרקת מהר. למעשה, מעריכים את זמן הפירוק שלה בכמיליון שנה. עם זאת, רוב הדגימות שנלקח מהן דנ”א היו בנות לא יותר מכמה אלפי או כמה עשרות אלפי שנים. המדע מעולם לא הצליח להפיק דנ”א שקרוב ולו במעט למיליון שנה. מעולם, עד לפני שבוע.

קבוצת חוקרים משוודיה הדהימה את העולם כשדיווחה בשבוע שעבר כי היא הצליחה להפיק דנ”א משתי ממותות שמתוארכות כבנות 1.2 מיליון שנה! מדובר על תקופה קדומה ביותר, הפליסטוקן המוקדם. ההומו-ספיאנס עוד לא נוצר (והיה רחוק מאוד מלהתחיל את דרכו בעולם), ובמקומו התהלך על פני כדור הארץ הומו ארקטוס העתיק, וכן, היו גם ממותות בזמן הזה. לא הממותות המאוחרות של עידן הקרח האחרון, שמתוארכות כבנות כמה עשרות אלפי שנים, אלא אבות אבותיהן. למעשה, המחקר החדש עזר לנו ללמוד כיצד הממותות התפתחו לאורך האבולוציה.

בכמה מובנים, מסלולם של הפיליים מזכיר במעט את האדם. גם הם התפתחו באפריקה (ושני מינים של פילים אפריקאים עדיין חיים שם עד היום), ויצאו משם בכמה הגירות והחלו להתפשט ברחבי אסיה ואירופה. בתקופות קרות יותר היה חיבור יבשתי בין מזרח רוסיה לאלסקה, וכך ממותות הגיעו גם לאמריקה הצפונית. שני מיני הממותה המפורסמים ביותר ששרדו את התקופות המאוחרות ביותר הן הממותה הקולומביאנית, שחיה רק באמריקה הצפונית והמרכזית, ונכחדה לפני כעשרת אלפים שנה, והממותה הצמרית הידועה, שנפוצה באירופה, צפון אסיה וצפון אמריקה ונכחדה רק לפני כמה אלפי שנים.

דרך מחקר גנטי והשוואה בין החומר החדש לדנ”א של ממותות מאוחרות יותר, היה אפשר לזהות מי היו אותן ממותות עתיקות. כך למשל, הסתבר שאחת הממותות משתייכת לאוכלוסייה קדומה שממנה כנראה התפתחו הממותות הצמריות.

אנחנו יודעים שהממותות הצמריות, עם הפרווה המפורסמת ושכבת השומן השמנה, היו מותאמות לחיים בקור קיצוני. אבל מניתוח של הדנ”א של הממותה הקדומה, נראה כי רוב ההתאמות האלה הופיעו כבר אצלה, כולל התאמות שקשורות למוח כמו שינויים בשעון הביולוגי ובמנגנוני חישת הקור. זה מעניין משום שהממותה הקדומה הזו חיה הרבה לפני עידן הקרח האחרון. מאז ועד אותו עידן קרח עברו הרבה שינויי אקלים בכדור הארץ, ובכל זאת אנחנו רואים שההתאמה לקור שרדה אצל הממותות לאורך זמן.

אם הממותה הראשונה שהתגלתה היא בעצם “האם המוקדמת” של הממותה הצמרית, הממותה השנייה מלמדת אותנו דווקא על מקורותיה של הממותה הקולומביאנית. אלא שבמקרה הזה התמונה מורכבת יותר. מהסתכלות על הדנ”א של הממותה הקולומביאנית, אפשר להסיק כי כנראה שהמין הזה נוצר מזיווג בין האוכלוסייה שאליה השתייכה הממותה הקדומה השנייה, לבין ממותות צמריות קדומות (כמו הממותה הקדומה הראשונה). כלומר הממותה הקולומביאנית היא מין חדש שנוצר בעצם מזיווגים בין שתי אוכלוסיות שונות!

יותר מהכל, התגלית החדשה הזו דוחפת את גבולות המדע קדימה לעידנים שעוד לא נראו קודם. כנראה שליצור את פארק היורה במציאות לא נצליח בטכנולוגיה הזו, אבל רק הזמן יספר מה עוד נגלה בהמשך על העבר הרחוק בזכות הדנ”א העתיק.
 
אני מזמין אתכם לתמוך בבלוג בפטריאון, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולזכות בהטבות ותכנים יחודיים. עוד פרטים כאן.
 
שחזור של ממותות במוזיאון בגרמניה
צילום: AP