לזכרו של דניאל כהנמן, המדען הישראלי שזעזע את עולם הכלכלה

דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל ואחד המדענים החשובים שיצאו מהמדינה הזו, הלך לעולמו. זהו יום עצוב מאוד לעולם המדע, ובאופן ספציפי לנו במדעי המוח וההתנהגות. משום שעל אף שכהנמן זכה בפרס נובל בכלכלה, הוא בכלל עסק בפסיכולוגיה התנהגותית. אך דווקא משום שהגיע מתחום אחר, המחקרים שלו ושל עמיתו עמוס טברסקי (שלא זכה לקבל את הנובל יחד איתו משום שהוא נפטר) זעזעו את עולם הכלכלה, הם שינו לחלוטין את התפיסה שלנו לגבי הדרך שבה בני אדם מבינים כלכלה ומקבלים החלטות. כהנמן עזר לנו להבין שבעצם אנחנו לא כל כך רציונליים כפי שנדמה לנו.

אחד הרעיונות הותיקים של הכלכלה הוא תיאורית התוחלת, שלפיה אנשים מקבלים החלטות, בכלכלה ובכלל, על ידי כך שהם שוקלים את האפשרויות השונות, בוחנים מה הרווח הצפוי להם מכל אופציה ומה הסיכוי שהרווח יתממש, ובסופו של דבר בוחרים את האפשרות שמעניקה את התוחלת הגבוהה ביותר, כלומר את השילוב בין הרווח הגבוה ביותר לסיכוי הגבוה ביותר להשיג אותו. אלא שכהנמן וטברסקי חתרו תחת הגישה הזו, ובשורה ארוכה של ניסויים הראו שאנשים ממש לא מתנהגים ככה, ובמקרים רבים הטיות שונות יכולות לגרום לנו להתנהג בצורה שנראית מאוד לא הגיונית.

לדוגמה, אם אתם הולכים לתיאטרון כשבידיכם כרטיס להצגה היומית שעולה עשרה דולרים, אך בדרך לתיאטרון אתם מאבדים פתאום את הכרטיס. רוב הנבדקים בניסוי לא היו מוכנים ללכת ולקנות כרטיס חדש, לעומת זאת, אם עוד לא רכשתם את הכרטיס, אבל בדרך לקופות איבדתם שטר של עשרה דולרים, כהנמן וטברסקי הראו שלא תהססו לשלוף שטר נוסף ולקנות כרטיס. בעיניים של כלכלן זו התנהגות שאינה הגיונית, אבל אם במקרה הראשון אנחנו מרגישים שקניית כרטיס נוסף משמעותה ששילמנו מחיר כפול על מוצר מסוים, במקרה השני השטר האבוד עוד לא היה “מיועד” למטרה מסוימת, ולכן אנחנו פחות מרגישים את ההפסד הכספי ומוכנים להתמודד איתו. עצם העובדה שיש הבדל בהתנהגות של בני אדם בשני מצבים שזהים מבחינה כלכלית מראה שהתיאוריה הבסיסית של הכלכלה צריכה להתחיל ולהתחשב גם באי הרציונליות שלנו.

טברסקי וכהנמן חתרו אפילו יותר תחת התיאוריה והראו שאנחנו לא באמת מבינים מה המשמעות של מספרים וכמויות. סיפרתי כאן בעבר בבלוג מדוע כל כך קשה לנו להבין מה באמת הערך של מספרים גדולים, עד כדי כך שההבדל בין המספרים עשר ועשרת אלפים מרגיש לנו גדול הרבה יותר מההבדל בין מליון לטרליון. בנוסף, השניים הראו שאנחנו גם לא ממש מסוגלים לתפוס את הערך האמיתי של הסתברות. דוגמה לכך הוא שאלה שאותה הציגו שעוסקת בלינדה, רווקה בת 31, בוגרת תואר בפילוסופיה שבמהלך לימודיה עסקה רבות במאבקים כנגד אפליה ולמען צדק חברתי. טברסקי וכהנמן שאלו נבדקים מה יותר סביר, שלינדה היא פקידה בבנק, או שהיא פקידה בבנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית. רוב הנבדקים בחרו באפשרות השניה, אבל אם תחשבו על זה, האפשרות הראשונה סבירה יותר, משום שבהכרח כל מי שהן “פקידות בבנק ופעילות בתנועה הפמיניסטית” הן גם “פקידות בבנק”, אבל לא ההפך. זו רק דוגמה אחת לטעות שאנחנו עושים כשאנחנו מנסים להבין מה סביר יותר ומה פחות.

הניסויים שתיארתי כאן היו רק שנים משורה ארוכה מאוד של ניסויים שכהנמן ערך, שכולם מראים שאנחנו לא מכמתים טוב מספרים והסתברויות, ולכן הרבה פעמים מקבלים החלטות בצורה לא רציונלית. כהנמן וטברסקי סיכמו את כל הניסויים הללו והגו תיאוריה חדשה בשם תיאורית הערך, שמכלילה את אותן הטיות פסיכולוגיות ומסבירה באמצעותן את הדרך שבה אנחנו תופסים כמויות וסיכויים. המאמר שלהם פורסם ב-1979 בכתב העת המדעי אקונומטריה, ומאז ועד היום הוא המאמר המצוטט ביותר בתולדות העיתון.

בקהל הרחב כהנמן התפרסם גם כשהוציא לאור את הספר “לחשוב מהר, לחשוב לאט”. בספר הזה הוא פורט את “תיאורית העיבוד הדואלי” (שעל אף שתרם לה רבות, הוא לא זה שהגה אותה), לפיו במוח שלנו יש שתי מערכות של עיבוד נתונים וקבלת החלטות. מערכת 1 מקבלת החלטות בצורה מהירה מאוד, אוטומטית, אך ככזו היא גם נוטה יותר לטעויות, לעומתה מערכת 2 היא איטית ומדויקת יותר, אך צורכת הרבה יותר אנרגיה, ולכן פעמים רבות אנחנו לא משתמשים בה, ומעדיפים את התשובה המהירה והאוטומטית, גם אם היא לא תמיד מדויקת, מה שגורם לנו לטעות לא מעט ולהתנהג בצורה לא הגיונית.

המסקנות מהמחקרים של פרופ’ כהנמן משפיעים על חיי היומיום של כל אחד ואחת מאיתנו בתחומים רבים מאוד, ומספקים הסברים להתנהגויות שלנו שאחרת נתפסות כלא רציונליות. ועל אף הידיעה העצובה על מותו, הממצאים שלו נשארים איתנו וממשיכים את מורשתו החשובה.

יהי זכרו ברוך

הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל