אנחנו לא טובים במספרים כמו שנדמה לנו, וזה חשוב להסברה הישראלית

יום אחרי יום מתעדכנים המספרים כתוצאה מהטבח המחריד בעוטף עזה. מספר ארבע ספרתי של הרוגים, מספר תלת ספרתי של שבויים, בלתי נתפס לחלוטין. טובי מוחות ההסברה עובדים כיום קשה כדי לנסות לשקף לעולם את האירועים, ורבים משתמשים בנתונים האלה כדי להדגים עד כמה מימדי האירוע חמורים. אבל יש משהו שכדאי לזכור: אנחנו, בני האדם, הרבה פחות טובים במספרים ממה שנדמה לנו. אנחנו לא באמת מבינים מה המשמעות של המספרים שאליהם אנחנו נחשפים, ונותנים להם פעמים רבות ערך אחר ממה שהוא באמת מסמן.

ניתן דוגמה פשוטה: המחיר של קילו עגבניות בשוק הקרוב לביתי עומד בד”כ על כחמישה שקלים לקילו.  נניח שיום אחד אתם מגיעים לדוכן ורואים שהמחיר עלה פתאום ל- 15 שקלים. רוב הסיכויים שהעליה העצומה הזו תרגיז אתכם מאוד, תתווכחו עם המוכר ותלכו לחפש עגבניה זולה יותר. לא רק אתכם זה יעצבן, עליית מחיר העגבניות בעקבות המלחמה הנוכחית כבר מטרידה את מנוחתו של שר הכלכלה, ובעבר פעמים רבות משרד החקלאות התערב ופעל להוריד את המחיר. כל זאת כי מחיר העגבניות עלה בעשרה שקלים.

לעומת זאת, תארו לעצמכם שאתם רוצים לקנות אוטו חדש, אתם בודקים ומגלים שהאוטו האהוב עליכם נמכר בסוכנות הקרובה לביתכם ב-100,000 שקלים. אתם מגיעים למחרת לסוכנות, אבל הסוכן מתנצל בפניכם, ואומר שהמחיר התעדכן במהלך הלילה ועומד כיום על 100,010 שקלים. כיצד תגיבו? אני מאמין שתצחקו לו בפרצוף ותקנו את המכונית בלי להניד עפעף, וכנראה שאף משרד ממשלתי לא יעצור את סדר היום שלו בעקבות עליית המחיר. אך אלו בדיוק אותם עשרה שקלים שכעסתם עליהם קודם כשרציתם לקנות עגבניות. לכולכם ברור מדוע כל זה קרה: השינוי בין 5 ל-15 מרגיש לנו יותר גדול משום שבאופן יחסי מדובר על עליה פי שלוש במחיר, בעוד שהעלייה במחיר המכונית היא עליה במאית האחוז. כלומר אנחנו לא תופסים מספרים לפי ערכם האבסולוטי, אלא באופן יחסי. אבל למרות זאת, סכום הכסף ששוכב בבנק שלכם הוא אבסולוטי, והכסף הוא אותו כסף בין אם מוציאים אותו על מכונית או על עגבניות.

יש לכך השלכה נוספת, והיא שככל שהמספר גדול יותר אנחנו פחות מבינים את ערכו האמיתי. במוח שלכם יש כ-86 מיליארד תאי עצב, זה נשמע מספר גדול ומרשים, אבל כנראה שהייתם מתרשמים במידה דומה גם אם הייתי אומר לכם שבמוח יש 86 מליון תאי עצב, או טריליון תאי עצב. ואותו הדבר נכון גם בסדרי הגודל בהם אנחנו עוסקים כיום. עד כמה אנחנו באמת מבינים את המשמעות המספרית של אלפי הרוגים? האם אנחנו מזועזעים היום פי עשר יותר מאשר בימים הראשונים של הלחימה, כשדיברו על מאות הרוגים?

לממצאים האלה יש חשיבות עצומה בכלכלה. במשך מאות שנים האמינו כלכלנים שכשאנחנו מקבלים החלטות (למשל, באיזה מסלול כדאי לי להשקיע כסף), אנחנו בוחנים את הרווח הפוטנציאלי של כל אפשרות, ואת הסיכוי של כל אפשרות להתרחש, ובוחרים את זו שתתן לנו את הרווח המקסימלי בסיכוי הגדול ביותר (או בשפת הסטטיסטיקאים “התוחלת הגבוהה ביותר”). אלא שהחוקרים הישראלים עמוס טברסקי ודניאל כהנמן הבינו שאם אנחנו מלכתחילה נותנים למספרים (וגם להסתברויות) ערך אחר מהערך האמיתי שלהם, אז אנחנו יכולים לקבל החלטות שנראות לכלכלן הממוצע “לא רציונליות”. כהנמן וטברסקי יצרו מהממצאים תיאוריה שלמה עם נוסחאות מתמטיות לה הם נתנו את השם “תיאורית הערך“. כהנמן אף זכה על כך בפרס נובל לכלכלה (הסיבה היחידה שטברסקי לא זכה היא כי הוא נפטר מאז, ואת הפרס נותנים רק למדענים שעודם בחיים, אם כי כהנמן מקפיד לתת את הקרדיט הראוי לעמיתו על כל במה).

אם כך, מה אפשר לעשות כדי להמחיש את ממדי האסון בהנתן שאנחנו לא מסוגלים לתפוס את הערך האמיתי של מספרים? דרך אחת היא לצאת מהמספרים ולעבור לדימויים. בקורסים שאני מלמד, כשאני רוצה להמחיש עד כמה המספר של תאי העצב במוח גדול, אני מספר שהוא בערך דומה למספר של כל בני האדם שהלכו על פני כדור הארץ משחר האנושות ועד היום. כשחושבים על זה ככה, יש למספר משמעות מוחשית יותר.

אבל הדרך היעילה באמת היא לעבור מהאלפים לאחד הבודד. מה שאנחנו כן מתחברים אליו בקלות הוא סיפורים אישיים, הם יוצרים אצלנו הזדהות ומפעילים אצלנו את הרגשות בצורה שאף מספר בחיים לא יוכל להפעיל. המונים בכל רחבי העולם קראו את היומן של אנה פרנק והתחברו אליו בכל נימיו, סיפור אחד של נערה אחת הצליח לגעת בהם הרבה יותר מהמספר העצום שישה מליון, שאת המשמעות שלו קשה לכולם להפנים. לכן אולי נכון לסיים את הטור במילותיו של פרימו לוי על הניגודיות הזו: “אנה פרנק אחת מרגשת אותנו יותר מאין ספור אחרים, שסבלו כמוה אך פניהם נותרו בצללים. ייתכן שעדיף כך; אם היינו יכולים לספוג את כל הסבל של כל אותם אנשים, לא היינו יכולים לחיות”.