אנחנו בעיצומו של שבוע הנובל, שבו מחולקים הפרסים הנחשבים ביותר בעולם המדע. הפרס שחולק בפיסיולוגיה וברפואה מעניין במיוחד, משום שמדובר בחלוציה של שיטה שמהווה כיום תקווה גדולה לחולי סרטן, שיטה שהוגדרה לפני חמש שנים על ידי המגזין הנחשב Science בתור “פריצת הדרך החשובה ביותר במדע” לאותה השנה, ומאז היא רק הולכת ומתפתחת. טסוקו הונג’ו וג’יימס אליסון, זוכי הנובל לשנה זו, הם מפורצי הדרך בתחום האימונותרפיה: גיוס מערכת החיסון למלחמה בגידולים סרטניים.
כאשר תא הופך לסרטני, הוא מתחלק בקצב מהיר מאוד וכך נוצר צבר התאים הגדול שמרכיב את הגידול הסרטני. החלוקה המהירה אינה מאפשרת בקרה טובה על הדנ”א של התא, ולכן נוצרות בתאים השונים שהתחלקו המון מוטציות. רוב המוטציות הן חסרות ערך או קטלניות (ותאים רבים בגידול אכן מתים כתוצאה מכך). אך מכיוון שהתא מתחלק המון פעמים, מספיק שבחלוקה אחת בודדת תופיע מוטציה “טובה”, ואז הוא ירוויח יכולת שתעזור לו, היכולת הזו “תורש” הלאה לכל התאים שיתחלקו ממנו, וכך הגידול הסרטני יהיה קטלני יותר. זהו בעצם תהליך של ברירה טבעית. מינים שונים מקבלים יכולות שונות לאורך האבולוציה בצורה דומה, אלא שבסרטן התהליך מהיר הרבה יותר, וזו אחת הסיבות לכך שקשה לנו כל כך לרפא אותו, אנחנו בעצם נלחמים נגד אבולוציה מואצת.
התאים הסרטניים יכולים לצבור מגוון רחב של יכולות כמו הגברת קצב החלוקה שלהם (והגדלת הגידול), גיוס מקורות אנרגיה מהגוף, וכמובן, פגיעה במנגנוני הבקרה של הגוף שמטרתם היא לזהות את הגידול ולהלחם בו. אחד מהמנגנונים הללו הוא מערכת החיסון. מלבד תפקידה המפורסם במלחמה נגד פולשים חיצוניים כמו חיידקים ונגיפים, מערכת החיסון שלנו מסוגלת לזהות תאים פגומים בתוך הגוף ולנטרל אותם. גידולים סרטניים מנסים לדכא את הפעילות הזו, בין היתר על ידי עידוד הפעלת חלבונים שמעכבים את פעילות מערכת החיסון נגד הסרטן.
הונג’ו ואליסון גילו, כל אחד בנפרד, חלבון אחר שפוגע ביכולתה של מערכת החיסון להלחם בתאים הסרטניים, כל אחד מהחלבונים פועל על מערכת החיסון במנגנון שונה. נטרול של החלבונים האלה “ישחרר את הבלמים”, ויעודד את מערכת החיסון לפעול נגד הסרטן. ואכן, ניסויים שנערכו בעכברים הראו כי הסרטן נוצח ואף כי מערכת החיסון הצליחה למנוע את היווצרותם של גידולים חדשים.
מכאן נסללה הדרך לניסויים קלינים ולטיפול בבני אדם. החלבון שאותו אפיין הונג’ו נקרא PD1, והוא הוביל לפיתוח התרופה פמברוליזומאב, המוכרת לציבור בשם “קיטרודה” (Keytruda) ונכנסה לאחרונה לסל הבריאות גם בישראל. החלבון שאותו אפיין אליסון, CTLA-4, הוביל לפיתוח התרופה איפילימואב, המוכרת כ”ירווי” (Yervoy).
בשנים האחרונות אימונותרפיה היא אחד השמות החמים בחקר הסרטן. אך לא רק שם. גיוס מערכת החיסון נבחן גם במחלות אחרות, כולל במחלות מוח “קלאסיות”. כתבתי מספר פעמים על מחקריה פורצי הדרך של פרופ’ מיכל שוורץ ממכון ויצמן, שבה היא מראה איך אלמנטים במערכת החיסון מסוגלים להלחם בגורמים שונים של מחלת האלצהיימר ואף לעכב את הזדקנות המוח. זו רק דוגמה אחת לפוטנציאל העצום של האימונותרפיה.
מזל טוב לטסוקו הונג’ו ולג’יימס אליסון.
למאמר שלי בדה-מרקר
