סיפורה המדהים וקורע הלב של המדענית שהביאה לפיתוח חיסוני הקורונה

הרבה פעמים אני מנצל את יום האישה הבינלאומי כדי לדבר על מדעניות פורצות דרך. אבל הסיפור שאספר היום הוא אחד הקשים ומעוררי ההשראה ביותר בעולם המדע. זהו סיפורה של מדענית שלא רק שדעותיה לא התקבלו, היא גם הושפלה עד עפר, אבל לא ויתרה על שלה, ובסוף הובילה לטכנולוגיה האדירה שבזכותה פותחו החיסונים לקורונה, ובאמצעותה יפותחו בשנים הבאות חיסונים רבים שיצילו המוני בני אדם.

הכירו את קטלין קריקו, ביוכימאית הונגרייה. קריקו קיבלה בשנת 1989 משרה באוניברסיטת פנסילבניה בארה”ב. המחקר שלה התמקד במולקולת ה-mRNA. ההוראות לייצור חלבונים בגוף שלנו אצורות בתוך ה-DNA שלנו, וכשהגוף רוצה להשתמש בו, הוא לוקח את החתיכה הרלוונטית ו”משעתק” אותה למולקולה קומפקטית יותר: ה-mRNA, שאיתה ניתן לעבוד בקלות. דמיינו לעצמכם שאתם מעלעלים בספר מתכונים בספריה, ומצאתם מתכון מעניין. במקום להוציא את כל הספר למטבח וללכלך אותו, אתם יכולים לצלם את המתכון, ולקחת רק אותו כדי לעבוד איתו. הצילום הזה הוא בעצם ה-mRNA.

הסיבה שקריקו התעניינה כל כך ב-mRNA היא שבשנות השמונים התפתחה הטכנולוגיה לייצר את המולקולות האלה באופן סינתטי במעבדה. קריקו ראתה בכך פוטנציאל לריפוי מחלות. אם במחלה מסוימת יש מוטציה בגן כלשהו שגורמת לכך שהחלבון שהגוף ייצור לא יהיה תקין, אולי אפשר להזריק mRNA תקין שיוצר במעבדה, לייצר ממנו חלבון תקין וכך לעזור לחולים להבריא.

אלא שתקוות לחוד ומציאות לחוד. החדרת מולקולות ה-mRNA לגוף גורמת לתגובה חיסונית קשה מאוד, בין היתר כי נגיפים רבים (כמו נגיף הקורונה) מורכבים בעצמם מחתיכת RNA, ולכן הגוף רוצה לזהות מולקולות כאלה שמסתובבות חופשי בגוף ולהרוס אותן. חוקרים בשנות התשעים לא הצליחו להתגבר על הבעיה הזו. כדי שקריקו תוכל להתקדם עם המחקר שלה, היה עליה להשיג מימון מחקרי. אך פעם אחר פעם הבקשות שלה למענקים נדחו. אף אחד לא האמין במחקר שלה.

ואז הוטלה הפצצה הקשה מכל: מאחר שלא הצליחה לקבל אף מימון למחקר, אוניברסיטת פנסילבניה הודיעה לה שמסלול הקידום שלה נעצר, היא לא תקבל קביעות, ולא דרגת פרופסור. הדרך היחידה שלה להמשיך במחקר הייתה בעבודה כחוקרת זוטרה במשכורת מינימלית. קריקו לא ויתרה והחליטה להסכים לתנאים. אפילו טכנאי המעבדה שלה עבד במשכורת גבוהה יותר ממנה. במקביל, חלו בעיות בחייה האישיים. היא אובחנה עם סרטן ונאלצה לעבור ניתוח, בעלה נתקע בהונגריה כשניסה לסדר את הגרין קארד שלו, והיא נותרה לבדה לטפל בבתה הקטנה.

בשנת 1997 קריקו פוגשת את דרו וייסמן, פרופסור יהודי לאימונולוגיה ומי שיהפוך להיות שותפה למחקר. החיבור בין אשת ה-mRNA לאיש מערכת החיסון מוביל אותם לחשוב יחד על “חיסונים מבוססים mRNA”. אבל כדי לעשות זאת, הם צריכים להתגבר על בעייה קשה: כיצד לגרום לגוף לא לתקוף מיד את ה-mRNA החדש, אלא לתת לו להכנס לתאים ולאפשר לו להשפיע. מערכת החיסון משמידה את ה-mRNA משום שהיא חושבת שהוא מגיע מגורם זר שפולש לגוף. אלא שיש הבדל בין mRNA אנושי לזה של וירוסים. על גב ה-mRNA שלנו יושבים כל מיני חומרים כימיים קטנים והגוף יוצר בו שינויים ומודיפקציות. השינויים והתוספות הללו לא מופיעים ב-mRNA של וירוסים, לכן כשקריקו ווייסמן יצרו את השינויים הללו ב-mRNA שלהם, הם גרמו לגוף להפסיק לחשוד בו כגורם זר ולא להשמיד אותו.

המאמר הראשון של השניים מתפרסם ב-2005. ואם חשבתם שהוא הכה גלים, המציאות הייתה קצת אחרת. הוא נדחה מכתבי העת הגדולים Nature ו-Science ופורסם רק בכתב העת הנישתי Immunity. מאמרים נוספים פירטו את השיטה לעומק, והראו גם שאם עוטפים את ה-mRNA במולקולת שומן מסוימת, הוא נכנס לתא בקלות, וכך יכול לפעול ולעשות את קסמיו. למרות שההשפעה של המחקר הייתה קטנה בהתחלה, לאט לאט התעשיה החלה להתעניין בו. חברות הביוטק “מודרנה” ו-BioNTech הוקמו כדי להשתמש בטכנולוגיה של קריקו ווייסמן ולפתח באמצעותם חיסונים. אך למרות הכל, אוניברסיטת פנסילבניה סירבה להעניק לקריקו תואר פרופסור, ולא התרגשה מההישגים. קריקו הבינה שלא תוכל להתקדם יותר במקום שהשפיל אותה כך, ונענתה להצעה מ-BioNTech לשמש סגנית נשיא בכירה בחברה. היא מספרת שכשהיא הודיעה לאוניברסיטה על עזיבתה, הם גיחכו ולגלגו שהחברה הזו כל כך חסרת משמעות, עד כדי כך שאין לה אפילו אתר אינטרנט.

אלא שהקערה התהפכה על פיה עם פרוץ מגיפת הקורונה. הטכנולוגיה של חיסוני ה-mRNA הבשילה בדיוק בזמן, ובזכות העובדה שקל כל כך לסנתז mRNA, המענה שניתן למגיפה היה כמעט מיידי באופן שלא נראה כמוהו עד היום. תוך חודש מאז שהגנום של הנגיף פורסם, מודרנה כבר הספיקה לפתח את החיסון שלה, ו-BioNTech פיתחה בזמן דומה חיסון יחד עם חברת פייזר.

קריקו, שבמשך שנים הושפלה ועבדה בתת תנאים, אך לא ויתרה והמשיכה במחקרה, הוכתרה כמעט מיד לגיבורת היום. מבט אחד רשימת הפרסים שלה מספר את כל הסיפור. במהלך קריירה של ארבעים שנה לא זכתה קריקו באף פרס, ועם זאת, מאז סוף 2020 היא זכתה בעשרות פרסים מרכזיים. באוקטובר האחרון חיכינו כולנו לבשורה מסטוקהולם שתעניק לה את המדליה המוזהבת החשובה מכל, אך נכזבנו. אין ספק, עם זאת, שהיא תזכה בנובל בשנים הקרובות.

למרות שהם קצרו את הפירות, קריקו ווייסמן לא עוצרים, וממשיכים לעבוד על חיסונים וטיפולים מבוססי mRNA למחלות ותסמונות נוספות, החל ממלריה ועד לאלרגיה לבוטנים. הטכנולוגיה המדהימה שאותה הם פיתחו תביא בשנים הקרובות ליצירה מהירה ויעילה של חיסונים מסוג חדש, וכל זה בזכותה של חוקרת אחת עקשנית במיוחד שלא נתנה לאף אחד לעצור אותה.

אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, מייקל קניגס ושרה עטיה, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן