ייתכן שנתקלתם בתמונה המצורפת. היא מופיעה הרבה בפרסומים שקשורים למוח. אלא שרוב האנשים שמפרסמים אותה לא יודעים מה עומד מאחוריה. אז אנצל את ההזדמנות לחשוף סיפור היסטורי מעניין מלפני מאתיים שנה.
את תורת הפרנולוגיה הגה הפיסיקאי הגרמני פרנץ גאל. הוא כי לכל תפקוד נפשי או קוגניטיבי יש אזור מסוים במוח שבו הוא מעובד. הוא חילק את המוח ל-27 אזורים, ונתן לכל אזור תפקיד. חלק מהתפקודים היו בסיסים מאוד (למשל, ראיית צבעים) וחלק מורכבים הרבה יותר (כמו תקווה, אמונה דתית או כשרון פואטי).
אחד הטיעונים המפתיעים בתיאוריה של גאל היה הקשר בין גודל האזור לתכונה. גאל האמין שהמוח עובד כמו שריר, לכן כאשר תכונה מסוימת תהיה חזקה יותר אצל אדם מסוים, האזור שאחראי עליה יגדל. במקרים מסוימים כאשר אזור מסוים פעיל במיוחד, הוא יכול להתרחב עד כדי כך שהוא ישנה את צורת הגולגולת. גאל טען, למשל, שלחיות טרף יש בליטה מאחורי האוזן, בדיוק באזורים בהם הוא מיקם את האכזריות והתוקפנות.
הפרנלוגיה זכתה לפופולאריות לא מעטה במאה ה-19. המלכה ויקטוריה הייתה חסידה שלה, ולפי הסיפורים היא דאגה שבציורי הדיוקן שלה ירחיבו את “אזורי החוכמה” כך שהם יראו בולטים יותר. מנגד, רבים ניצלו זאת כדי לפתח תורות גזעניות. כך למשל הסביר ברוסיי כי מבנה המוח של האבוריג’ינים והמאורים מוכיח שהם לעולם לא יוכלו להיות בני תרבות.
כיום אנחנו יודעים שהתיאוריה של גאל לא נכונה. המוח לא מחולק סתם ככה ל-27 אזורים בדידים ושונים שכל אחד מהם אחראי על תכונה אחת. ויותר מזה, אזורים במוח לא סתם ככה גדלים ויוצרים בליטות בגולגולת, גם לא אצל מי שהתכונה שעליה הם אחראים חזקה במיוחד. המוח לא בנוי כך.
על אף שהתיאוריה שלו הופרכה, כן חשוב לזקוף לזכותו של גאל מספר הישגים משמעותיים. קודם כל, גאל מרד בעולם שהאמין שלכל התכונות שלנו אחראית נפש אחת שהיא יצור אחיד, לא גשמי ושלם. הוא ספג המון ביקורת על דעותיו, איבד את הרישיון שלו ונאלץ לעבור לצרפת. כעבור שנים הסתבר שדווקא גאל היה קרוב הרבה יותר לאמת מאשר הדעה הרווחת בעולם באותה התקופה. בנוסף, היה לא מעט הגיון בבחירת האזורים שלו, הוא דאג למקם תכונות דומות באזורים סמוכים, כפי שאנחנו יודעים שקורה באמת. ההישג הגדול ביותר שלו היה היכולת למקם את אזורי השפה בקדמת המוח (על בסיס מחקר של פגועי ראש), עשרות שנים לפני שהרופא המפורסם פול ברוקה הצליח לזהות ולמקם שם את אזור הבעת השפה.
היום אנחנו יודעים שגאל לא ממש טעה גם בעוד דבר אחד חשוב: בתוך המוח שלנו אכן יש חלוקות שונות, ולאזורים שונים יש אחריות לתפקידים שונים (למשל: האזור האחורי במוח אחראי על עיבוד ראייה). עם זאת, כנראה שהדבר הזה לא נכון לגבי כל תכונה נפשית כלשהי. אנחנו מאמינים כיום שיכולות מורכבות, כמו אופי ורגשות, מערבות פעילות של הרבה מאוד אזורים במוח, וכנראה שבגלל זה אנחנו עדיין לא יודעים להגדיר אותן ולחקור אותן כמו שצריך.
את תורת הפרנולוגיה הגה הפיסיקאי הגרמני פרנץ גאל. הוא כי לכל תפקוד נפשי או קוגניטיבי יש אזור מסוים במוח שבו הוא מעובד. הוא חילק את המוח ל-27 אזורים, ונתן לכל אזור תפקיד. חלק מהתפקודים היו בסיסים מאוד (למשל, ראיית צבעים) וחלק מורכבים הרבה יותר (כמו תקווה, אמונה דתית או כשרון פואטי).
אחד הטיעונים המפתיעים בתיאוריה של גאל היה הקשר בין גודל האזור לתכונה. גאל האמין שהמוח עובד כמו שריר, לכן כאשר תכונה מסוימת תהיה חזקה יותר אצל אדם מסוים, האזור שאחראי עליה יגדל. במקרים מסוימים כאשר אזור מסוים פעיל במיוחד, הוא יכול להתרחב עד כדי כך שהוא ישנה את צורת הגולגולת. גאל טען, למשל, שלחיות טרף יש בליטה מאחורי האוזן, בדיוק באזורים בהם הוא מיקם את האכזריות והתוקפנות.
הפרנלוגיה זכתה לפופולאריות לא מעטה במאה ה-19. המלכה ויקטוריה הייתה חסידה שלה, ולפי הסיפורים היא דאגה שבציורי הדיוקן שלה ירחיבו את “אזורי החוכמה” כך שהם יראו בולטים יותר. מנגד, רבים ניצלו זאת כדי לפתח תורות גזעניות. כך למשל הסביר ברוסיי כי מבנה המוח של האבוריג’ינים והמאורים מוכיח שהם לעולם לא יוכלו להיות בני תרבות.
כיום אנחנו יודעים שהתיאוריה של גאל לא נכונה. המוח לא מחולק סתם ככה ל-27 אזורים בדידים ושונים שכל אחד מהם אחראי על תכונה אחת. ויותר מזה, אזורים במוח לא סתם ככה גדלים ויוצרים בליטות בגולגולת, גם לא אצל מי שהתכונה שעליה הם אחראים חזקה במיוחד. המוח לא בנוי כך.
על אף שהתיאוריה שלו הופרכה, כן חשוב לזקוף לזכותו של גאל מספר הישגים משמעותיים. קודם כל, גאל מרד בעולם שהאמין שלכל התכונות שלנו אחראית נפש אחת שהיא יצור אחיד, לא גשמי ושלם. הוא ספג המון ביקורת על דעותיו, איבד את הרישיון שלו ונאלץ לעבור לצרפת. כעבור שנים הסתבר שדווקא גאל היה קרוב הרבה יותר לאמת מאשר הדעה הרווחת בעולם באותה התקופה. בנוסף, היה לא מעט הגיון בבחירת האזורים שלו, הוא דאג למקם תכונות דומות באזורים סמוכים, כפי שאנחנו יודעים שקורה באמת. ההישג הגדול ביותר שלו היה היכולת למקם את אזורי השפה בקדמת המוח (על בסיס מחקר של פגועי ראש), עשרות שנים לפני שהרופא המפורסם פול ברוקה הצליח לזהות ולמקם שם את אזור הבעת השפה.
היום אנחנו יודעים שגאל לא ממש טעה גם בעוד דבר אחד חשוב: בתוך המוח שלנו אכן יש חלוקות שונות, ולאזורים שונים יש אחריות לתפקידים שונים (למשל: האזור האחורי במוח אחראי על עיבוד ראייה). עם זאת, כנראה שהדבר הזה לא נכון לגבי כל תכונה נפשית כלשהי. אנחנו מאמינים כיום שיכולות מורכבות, כמו אופי ורגשות, מערבות פעילות של הרבה מאוד אזורים במוח, וכנראה שבגלל זה אנחנו עדיין לא יודעים להגדיר אותן ולחקור אותן כמו שצריך.
מפה פרנולוגית של המוח (ויקיפדיה)