הגוף שלנו מתמחה ביכולת להגן על איברים חשובים מאפשרות להיפגע, ולהימנע מנזק בלתי הפיך — לאיברים עצמם ולנו כמכלול. הלב והריאות יושבים בתוך בית בטוח, בין צלעות בית החזה המגנות עליהם, ואילו חוט השדרה שלנו יושב בתוך החוליות החזקות של עמוד השדרה שגם הן מגנות עליו.
אבל מה לגבי המוח? האיבר שבלעדיו אנחנו מי שאנחנו דורש גם הוא הגנה. עצמות הגולגולת שבתוכן הוא יושב מספקות לו אותה, אבל מה הופך את הגולגולת לכל כך חזקה ועמידה? התשובה נמצאת במבנה היחודי שלה.
לסריג העגלגל שאותו חובשים על ראשם יהודים רבים אנחנו קוראים “כיפה”, ולא במקרה, אלא משום שהוא מתאים למבנה הגולגולת שעליו הוא מונח. לגולגולת שלנו יש צורה הדומה לכיפה – מעין חצי כדור המתנשא מעלה. המבנה הזה מוכתב מצורתו הכדורית של המוח האנושי. בזכות העובדה שהמוח שלנו כדורי, התפתחו אצלנו יכולות שכליות מורכבות, כמו גם גולגולת חזקה במיוחד.
אדריכלי העולם העתיק הבינו כבר לפני אלפי שנים (בין היתר כאן בארץ, בתל דן) שקשת היא מבנה חזק במיוחד. כאשר משהו לוחץ על ראש הקשת, העומס מתפזר דרך החומר עד לבסיסה, ולכן היא יכולה לשאת משקלים גדולים. כיפה מתנהגת באופן דומה, משום שאפשר לראות אותה בתור חיבור של המון קשתות שיוצרות יחד את צורת הכיפה. ואכן כיפה היא מבנה יציב ביותר. זו גם הסיבה שכל כך הרבה מבנים אדריכליים לאורך השנים נבנו בצורת כיפה.
ניסוי פשוט מדגים עד כמה הכיפה היא מבנה יציב; קליפת ביצה היא כידוע עדינה ופריכה למדיי, ועל כן ביצים נשברות בקלות רבה. אבל לביצה יש שתי כיפות בקצוותיה. נסו להחזיק ביצה בין שתי אצבעות כך שכל אצבע תשב על ראש הכיפה, ועכשיו — נסו לשבור אותה. באופן מפתיע, הביצה לא תישבר. אם תזיזו את האצבעות מהכיפות ותנסו ללחוץ במקומות אחרים, הביצה תישבר מיד. כשמפעילים את הכוח על הכיפות עצמן, הן מוכיחות את חוזקן, אפילו בחומר עדין כמו קליפת ביצה, קל חומר כשמדובר בגולגולת האנושית.
לא רק האדם אימץ את צורת הכיפה לצורך הגנה. בעולם החי יש מגוון דוגמאות של כיפות שמספקות הגנה לבעלי החיים. השריון הכיפתי המפורסם של הצבים הוא כנראה הדוגמה המוכרת ביותר. אבל גם לארמדילו יש שריון כיפתי, וגם הכנפיים הקדמיות הקשיחות של החיפושיות יוצרות צורה כיפתית ומגינות על הכנפיים האחוריות העדינות יותר שנחבאות מתחתיהן. גלמים של חרקים שונים (כגון פרפרים) בנויים בצורה המכילה כיפות כדי לספק הגנה טובה יותר.
לא רק הצורה הכיפתית הופכת את הגולגולת שלנו לחזקה. בניגוד לקליפת הביצה, עצמות הגולגולת שלנו הן לא חומר עדין, אלא עצמות דחוסות ועבות שבנויות לספוג מהלומות ולהגן. אחת הסיבות בשלהן העצמות דחוסות כל כך, היא שאין בהן מוח עצם, בניגוד לעצמות רבות אחרות. את העצמות מחברים זו לזו סיבים גמישים המסייעים בבלימת זעזועים ומשפרים את היכולת להגן על המוח.
מעבר לכך, הגולגולת עצמה היא לא שכבת ההגנה היחידה של המוח. לקרומי המוח שעוטפים אותו והנוזל המוח שדרתי בו יושב המוח, יש תפקיד חשוב במאמץ המלחמתי להגנה על האיבר העדין. כל אלה יחד יוצרים תזמורת הרמונית שכל מטרתה היא הגנה על האיבר החשוב הזה, ולאפשר לו להמשיך לפעול ולהניע את המכונה שנקראת אנחנו להישגים חדשים בעולם.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה ושריתי סקויאר, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
