חמישים שנה לגילויה של לוסי – סיפורו של השלד המפורסם בעולם

היום, לפני חמישים שנים ושבוע, היה גם כן יום ראשון. במחוז אפאר שבאתיופיה צוות הארכיאולוגים החליט לצאת לחפירה, ולו קצרה, על אף יום החופש. בזמן שכולם כבר פינטזו על השחייה בנהר בסוף העבודה, זיהה דון ג’והנסון משהו שהיה בלי ספק עצם, בימים הבאים הוא ועמיתיו חפרו עוד ועוד ומצאו שורה של עצמות, דומות מאוד לאלו של אדם, אך קטנות משמעותית. יחד כל העצמות הרכיבו כ-40% מהשלד, ורוב החלקים שלא הופיעו בצד אחד, הופיעו בצד האחר. במסיבה שערכו בערב לכבוד הגילוי, הם השמיעו מוסיקה, וכשהתנגן השיר Lucy in the Sky with Diamonds הציע אחד מהם שאולי יקראו לממצא החדש, שהם הבינו שהוא נקבה, בשם לוסי. וכך נולדה לה תופעה שפרצה את גבולות המדע והפכה במהרה להיות השלד המפורסם ביותר בעולם.

לוסי אינה אדם, למעשה, היא חיה יותר ממליון שנים לפני שמין כלשהו של אדם דרך על האדמה.לכל אותם אבות אבותינו שחיו מאז שהאדם והשימפנזה התפצלו אנו קוראים הומינינים, וספציפית, ההומינינים שחיו כאן לפני כ-2-4.5 מליון שנים, ובהם לוסי, נקראים אוסטרלופיתקוס. עד לאותה העת נמצאו אוסטרלופיתקוס רק בדרום אפריקה, אך ג’והנסון ועמיתיו היו הראשונים שזיהו שרידים שלהם גם במזרח היבשת.

לוסי הייתה בגובה של 1.10 מטר ושקלה 29 ק”ג. מידות שדומות לשימפנזה, בדיוק כמו נפח המוח שלה. אך במובנים אחרים לוסי כבר הייתה דומה יותר לאדם. בניגוד למיני הומינינים קדומים יותר שאמנם הלכו על שתיים אבל יכלו לטפס על עצים, לוסי ושאר האוסטרלופיתקוס כבר השתנו כך שהגוף שלהם היה מותאם לחלוטין להליכה על שתיים. זה דרש שינויים גדולים במגוון איברים, החל מאצבעות הרגליים ועד לעצמות האגן, שהיו צריכים לשאת את כל שאר הגוף עליהם. לפי השערה שפותחה בשנים האחרונות, ייתכן שהשינוי הזה גם הפך את תהליך הלידה של האוסטרלופיתקוס (והסימנים מראים שלוסי אכן ילדה) למעט מורכב יותר והצריך שיתוף פעולה בין הנקבות, מה שאולי הוא עדות לעבודת הצוות המוקדמת ביותר בתולדותנו.

דבר מדהים שלמדנו על האוסטרלופיתקוס הוא שהם כנראה יכלו לסתת כלים. בשנות התשעים התגלו כלי אבן פשוטים שתוארכו כבני 2.5 מליון שנים, לפני שבני האדם הראשונים דרכו על פני כדור הארץ. אם עד אותה העת חשבנו שצריך מוח גדול יותר כדי לפתח כלים, האוסטרלופיתקוס, לפחות המאוחרים, מראים שאפשר לעשות זאת גם עם מוח בגודל של שימפנזה. הכלים שהם פיתחו היו פשוטים מאוד, אבל הם כן הצריכו סיתות בסיסי, ומדהים אם אכן האוסטרלופיתקוס יכלו לעשות זאת.

כיצד לוסי מתה? מחקר מ-2016 ניתח את השברים בעצמות הידיים והרגליים שלה, והסיק שהיא נפלה אנכית, אולי מעץ, אל מותה. על אף שהיא לא טיפסה באופן קבוע, היא כן יכלה לעשות זאת, למשל כדי לישון בלילה או להקים שם מחסה. השברים שלה מעידים על כך שהיא מתחה את זרועותיה, כנראה כדי לנסות לצמצם את המכה. עם זאת, ג’והנסון, שגילה את לוסי, טען כי זו רק השערה וכי הוא לא משתכנע שבהכרח הממצאים מגבים אותה.

לאורך השנים נמצאו אלפי שרידים של אוסטרלופיתקוס ברחבי אפריקה, חלקם אפילו שלמים יותר מלוסי, עתיקים יותר וחדשים ממנה. אז מדוע לוסי הפכה לכל כך מפורסמת? ג’והנסון אומר שהתזמון של הגילוי שלה גרם לכך שיותר ויותר אנשים הזדהו איתה, הרגישו שגם אם היא לא בדיוק כמוהם, היא בעצם דומה לנו מאוד. וגם היום, יובל שלם מאז גילויה, היא מציתה את דמיונם של רבים, ואלה ששמעו על סיפורה והפכו להיות חוקרים יהיו גם אלה שמגלים את פריצות הדרך החדשות שמלמדות אותנו עוד ועוד על העבר שלנו.

הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל