עקרון הברירה הטבעית הוא אחד המרכזיים שבתורת האבולוציה. הוא אומר שאם יש תכונה מסוימת שפוגעת בסיכויי ההישרדות שלנו, מכיוון שפחות ופחות פרטים ישרדו ויעבירו את הגנים שלהם לדור הבא, לאורך זמן התכונה הזו תעלם. מאותה הסיבה, אם יש תכונה שדווקא מעלה את סיכויי ההישרדות, יותר פרטים יעבירו אותה לדור הבא, ולכן עם הזמן היא תתפשט באוכלוסייה. העיקרון הזה עזר לצמחים, בעלי חיים, וכמובן לאדם להתאים את עצמם בצורה מצוינת לסביבה שלהם, להתפתח ולשגשג. אבל מחקר חדש מלמד אותנו כמה ההשפעה הקטלנית של האדם על הטבע, יכולה לגרום לשינויי ברירה טבעית טראגיים בבעלי חיים אחרים.
הסחר בשנהב הוביל לציד פילים בהיקפים אדירים, ובפרט במדינות בחלקה הדרומי של אפריקה. אמנם בשלושים השנים האחרונות הוא הוצא מחוץ לחוק (בישראל אסור אפילו להחזיק שנהב שמקורו מאוחר מ-1976), אך הציד הלא חוקי עודו נמשך, ואחת המדינות שבה הפילים סבלו יותר מכל הייתה מוזמביק, שמשנות השבעים עד שנות התשעים נאנקה תחת מלחמת אזרחים עקובה מדם, ושני הצדדים צדו פילים לרוב כדי לממן את הלחימה באמצעות השנהב שבחיטים.
אצל פילים אפריקאים ישנה מוטציה מסוימת שגורמת לפילות נקבות להיוולד ללא חיטים. פילים זכרים שנושאים את המוטציה מתים עוד לפני הלידה, כך שמדובר במוטציה מזיקה, שאמורה עם הזמן להעלם מן העולם, אלא שבמוזמביק המצב הוא בדיוק הפוך. פילה ללא חיטים לא תהיה מטרה לציידים, ולכן הסיכוי שלה לשרוד יגדל, והמוטציה תטה להתפשט באוכלוסייה, כלומר עם השנים נראה יותר ויותר פילות שנולדות ללא חיטים, וזה בדיוק מה שקורה עכשיו במוזמביק.
מחקר חדש שפורסם לאחרונה והשווה בין שיעור הנקבות חסרות החיטים לפני המלחמה למצב כיום, הראה ששיעור הפילות חסרות החיטים גדל כמעט פי שתיים, מ-18% ל-33%. מודלים חישוביים שהחוקרים הפעילו על הנתונים הראו שהסיבה ההגיונית ביותר שיכולה להסביר את השינוי הזה היא אכן ברירה טבעית, כלומר שהתכונה הזו הפכה למועילה יותר עבור הפילים, ולכן השכיחות של חסרי החיטים עלתה.
אלא שכאמור, הפילים משלמים מחיר כבד בדרך, משום שהזכרים לא שורדים. החוקרים ניסו להבין למה זה קורה, וראו שאחד הגנים שמשתנה הוא גן שקיים בבני אדם, וגם אצלנו רואים הבדלים בין מיניים בהקשר שלו. מוטציה בגן הזה אצל נשים תגרום לשיניים חותכות גדולות יותר, בעוד שאצל גברים היא תוביל, גם כאן, למוות של העובר עוד ברחם.
עדיין לא ברור מה גורם להבדל הדרמטי הזה, ייתכן שהסיבה נעוצה בכך שהגן ממוקם בכרומוזום X, כרומוזום המין, ולנקבות (של אדם ושל פיל) יש שני עותקים שלו, כך שגם אם עותק אחד נפגע, השני עדיין פעיל, בניגוד לזכרים, שנושאים רק עותק אחד של כרומוזום X ולכן אולי פגיעים יותר. זו גם הסיבה שבגללה עיוורון צבעים נפוץ יותר בקרב גברים מאשר נשים. סיבה נוספת יכולה להיות קשורה דווקא לאחד או יותר מהגנים שקרובים לגן שהתגלה, אבל כאמור, אנחנו עדיין לא יודעים מספיק.
שינויים אבולוציונים בדרך כלל לוקחים זמן, מהרגע שמוטציה חדשה מופיעה ועד שהשינוי מתרחש אצל כל האוכלוסייה יכולים לקחת המון דורות. אבל ההשפעה הכל כך חדה של האדם על אוכלוסיית הפילים במוזמביק גרמה לשינוי לקרות מהר מאוד. שינוי שאולי ייטיב במעט בטווח הקצר עם הפילות שיוולדו ללא חיטים, אבל בטווח הארוך הוא עלול להעמיד בסכנה את עתידו של המין כולו באזור. עם זאת, החדשות הטובות הן שכמו ששינוי שלילי קרה בפרק זמן קצר כל כך, אם הציד ייעצר, ייתכן שאפשר לעצור את המפולת.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, ומייקל קניגס, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
פילות ללא חטים במוזמביק
צילום: Joyce Poole