בעקבות אירועי השבוע האחרון בפוליטיקה הישראלית, נשאלתי לא אחת האם ישנם הבדלים מובהקים בין ילדים שגדלו במשפחות הטרוסקסואליות לילדים שגדלו במשפחות הומוסקסואליות. זה זמן טוב לעשות קצת סדר בנושא.
השאלה הזו קיימת בעולם המחקר כבר לא מעט זמן, ואלפי מחקרים נגעו בה לאורך השנים. התוצאות מהרוב המוחלט של ההבדלים מצביעות באופן די חד משמעי על מסקנה אחת: אין הבדלים משמעותיים בין ילדים שגדלו במשפחות הומוסקסואליות לילדים שגדלו במשפחות הטרוסקסואליות. לא בביצועים בבתי הספר, במבחני אינטיליגנציה, קשב ומבחנים קוגניטיביים נוספים, ואפילו לא בהערכות פסיכולוגיות או במבחנים הבוחנים יכולות מנטליות ורגשיות. מה שאומר שילדים ממשפחות הומוסקסואליות הם נורמליים לחלוטין, ולא מתוסבכים רגשית בגלל העדר דמות אב או אם.
באשר לשכיחות הנטייה המינית, השאלה הזו עדיין נמצאת בבדיקה. אנחנו יודעים שיש בסיס גנטי לנטייה מינית. בקרב תאומים זהים (שחולקים את אותו דנ”א), אם אחד האחים הומוסקסואל, הסיכויים של האח השני להיות הומוסקסואל גם כן גבוהים מאוד, בעשרות אחוזים יותר בהשוואה לתאומים לא זהים ולאחים. אנחנו גם יודעים שרוב ההומוסקסואלים נולדו להורים הטרוסקסואלים. אך השאלה האם ילד שנולד לזוג הורים הומוסקסואלים ייטה לפתח נטיות הומוסקסואליות יותר מאשר הממוצע באוכלוסיה עדיין פתוחה ונחקרת.
מה באשר להתמודדות עם הומופוביה? ילדים רבים מציינים את הנושא הזה כטריגר להצקות ולביריונות, אבל ישנם מחקרים שטוענים שאותם ילדים לא חווים הצקות או בריונות ברמה גבוהה יותר מהממוצע באוכלוסיה, פשוט הגורם להטרדות משתנה.
אזכיר פה שוב דבר משמעותי שכתבתי בעבר. הומוסקסואליות כבר לא מוגדרת כמחלת נפש מסיבה אחת משמעותית, והיא שאם החברה מתייחסת אליהם כשווים ונותנת להם זכויות, הומוסקסואלים מתפקדים כמו כל אדם נורמלי אחר. לכן אם יש סוגיות בעייתיות עם חברי קהילת הלהט”ב, אולי נכון להסתכל ולחשוב האם זה לא נובע במקרה מיחס בעייתי שהחברה מפגינה כלפיהם.
