האם המוח ממשיך לפעול גם לאחר המוות?

מהו רגע המוות? מתי אדם מפסיק להתקיים בעולם הזה ומוגדר כמת? באופן מוסכם, מוות מוגדר כאשר הלב והנשימה מפסיקים לעבוד. הלב הוא משאבת הדם של הגוף, הנשימה מספקת לנו חמצן, בלעדיהם הגוף לא מקבל אנרגיה ולא יכול להמשיך לפעול לכן יש הגיון בהגדרה הזו.

אלא שבשנים האחרונות עולים ממצאים שמאתגרים את התפישה הזו, ומלמדים אותנו שגם לאחר מוות לבבי, יש מקרים שבהם המוח ממשיך לפעול, ולו לרגע. מכיוון שהמוח הוא זה שאחראי לפעילות השכלית שלנו, ואולי יותר מהכל ל”מי שאנחנו”, זה פותח לא מעט שאלות, הן לגבי קביעת המוות, והן לגבי השאלה מה קורה במוח ברגעים האחרונים של החיים.

החוקרת ג’ימו בורג’יגין מאוניברסיטת מישיגן בדקה לפני כעשור את מוחן של חולדות תוך כדי מוות לבבי. היא הופתעה לראות פעילות מוחית גם שלושים שניות לאחר שהלב עצר. זו הייתה פעילות נרחבת שהופיעה לאורך המוח ונראתה דומה; היא התאפיינה בגלים שנקראים גלי גמא. הגלים נקראו באמצעות EEG, שלא בודק את הפעילות של תא בודד אלא סוכם את הפעילות של המוח באופן נרחב, אך בניתוח נכון של המידע אפשר ללמוד ממנו לא מעט, וכך למשל לזהות את אותם גלי גמא ולנסות להבין מה התפקיד שלהם.

גלי גמא קושרו לאורך השנים למגוון רחב של פעולות במוח. בראש ובראשונה לעוררות, עירנות וקשב. חוקר התודעה המפורסם כריסטוף קוך האמין שגלי גמא באזורי הראייה במוח הם הבסיס לכך שאנחנו מודעים למה שאנחנו רואים. גלי גמא קושרו גם לזיכרון, ללמידה ולשנת חלום, ושינויים בגלים אלו אותרו במגוון הפרעות מוחיות, כמו סכיזופרניה ואלצהיימר. כשקוראים את זה, הדמיון כבר ניצת לגבי התפקיד של אותם גלי גמא ברגעי המוות שלנו.

אך בשנה שעברה הטילה בורג’יגין פצצה של ממש: היא ביצעה מחקר דומה בארבעה בני אדם ששהו בתרדמת וניתקו אותם ממכונות הנשמה, וזיהתה את אותם גלי גמא במוח של שניים מהם לאחר שלבם הפסיק לפעום, ומעבר לכך, גלי הגמא הראו גם פעילות מקומית באזור בשם “הצומת הרקתית-קודקודית-עורפית” (TPO): אזור שמקשר בין שלוש אונות במוח וקשור למודעות, לחלימה, ליכולת לייחס מצבים מנטליים לעצמי ולאחר וישנן טענות שהוא קשור גם לחוויות חוץ גופיות. מעט לפניה חוקרים אחרים דיווחו גם הם על גלי גמא לאחר המוות אצל אדם נוסף.

הממצאים יצרו רעש גדול: האם התגלה סוף סוף המנגנון שמראה שהחיים חולפים לנגד עינינו ממש לפני המוות? הרי אם מסתכלים על התפקידים של גלי גמא ושל האזורים הרלוונטיים, אפשר בהחלט לדמיין שזה המצב. אלא שזו רק פרשנות אחת, ולא בטוח שהיא בהכרח הסבירה. ייתכן גם שלאותם גלי הגמא אין בהכרח משמעות קוגניטיבית אחת ברורה.

אבל לפני שגולשים למחוזות רחוקים שאין לנו עדיין דרך להוכיח, גם כשלעצמו הניסוי הזה מרתק. ההבנה שלפחות אצל חלקנו יש פעילות במוח לאחר שהלב מת, ולו לפרק זמן קצר, מעלה המון שאלות. מה בכלל קורה שם במוח ברגעים האלה? וגם אם הפעילות הזו אקראית לחלוטין, ואין לה שום משמעות, מה היא יוצרת? מה היא גורמת לאדם הגוסס לחוות ברגעיו האחרונים? ומעל לכל, האם באמת אפשר להגדיר את רגע המוות בתור הרגע בו הלב מפסיק לפעום, בהינתן שדברים ממשיכים להתרחש במוח?

ומהצד השני, קיים מצב שבו הלב עדיין פועל והמוח לא. זהו המוות המוחי, מצב שאין ממנו חזרה, מוח מת לא יקום לתחייה (לפחות על בסיס הידע הקיים), ומכיוון שהמוח אחראי לאופי ולתודעה שלנו, מדובר הלכה למעשה במוות. חוקי מדינת ישראל מכירים במוות מוחי כמוות, וגם הרבנות הראשית הוציאה פסיקה שמכירה בכך.

יש לזה חשיבות, משום שכל עוד הלב פועם עדיין (גם אם בעזרת מכשירים חיצוניים), שאר האיברים מקבלים אנרגיה ויכולים להמשיך לפעול, כך שניתן לתרום את איבריהם של אנשים שנקבע להם מוות מוחי ולהציל בכך חיי אדם. עם זאת, השם “מוות מוחי”, שכאילו מרמז על כך שזהו לא “המוות הסופי”, מרתיע משפחות רבות וגורם להן לסרב לתרומת איברים, מתוך מחשבה שיקיריהם עדיין חיים במידת מה. אי אפשר לעמוד במקומם ולקבל את ההחלטה בשמם, אך צריך להבין שגם אם מוות נתפס אצלנו כעניין לבבי גרידא, בסופו של דבר המוח הוא זה שעושה אותנו מי שאנחנו, בלעדיו אנחנו כלום ושום דבר. ובנוסף, הממצאים החדשים מלמדים אותנו שייתכן שבזכות המוח אנחנו נשארים “משהו”, לפחות במידת מה, גם כשהלב שלנו מפסיק לפעום.

אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה ושריתי סקויאר, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן

הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל

מקור התמונה: Axstokes / Shutterstock.com

1 thought on “האם המוח ממשיך לפעול גם לאחר המוות?”