לארבעת הגפיים שלנו יש חשיבות עצומה בחיינו, ואובדן של אחד או יותר מהם משנה את החיים באופן דרסטי. לכן ניסו לאורך ההיסטוריה לפתח פתרונות שיעזרו לקטועי גפיים לתפקד טוב יותר. התותבים הזמינים כיום בשוק הולכים ומשתפרים, ומאפשרים לקטועי גפיים לבצע תנועות מורכבות וטבעיות יותר.
אך בעיה אחת נותרה אתגר גדול עבור עולם התותבות – עם קטיעת הגף, נקטעים גם העצבים המעבירים מידע תחושתי ממנו אל המוח. אנחנו בדרך כלל לא שמים לב לזה, אבל לתחושה בגפיים שלנו יש חשיבות גדולה מאוד לביצוע תנועה. אנחנו מרגישים את מתח השרירים שלנו, וכך יודעים איפה הזרועות שלנו נמצאות; כשאנחנו נוגעים במשהו, הפידבק שאנחנו מקבלים מאותו אובייקט עוזר לנו לבצע את התנועה טוב יותר. בתותבים המלאכותיים שקיימים כיום בשוק אין אפשרות לפידבק סנסורי אמיתי, אך מחקרים חדשים מראים שזה אפשרי יותר ממה שחשבנו.
לפני ארבע שנים פרסמה קבוצת חוקרים רעיון חדש: הם ביצעו חיבור בין תותב של היד לבין תאי העצב שאחראיים להעברת תחושה דרך חוט השדרה למוח, וכך הצליחו לגרום לפידבק סנסורי מהיד. זה אמנם היה רק ניסוי ראשוני, אבל הוא אפשר לקטועים שהשתמשו בתותב לבצע משימות בדיוק רב יותר.
והנה, לאחרונה התפרסם כי קבוצה אחרת ביצעה ניסוי דומה, הפעם על קטועי רגליים. אלא שבניגוד למחקר הקודם, הפעם המטרה הייתה לנסות לחקות כמה שאפשר את אופן העברת האותות בחוש המגע ברגליים. לצורך כך בנו החוקרים מודל שקולט שינויי לחץ ברגל הרובוטית וממיר אותם לאותות חשמליים, על בסיס ממצאים שהגיעו מניסויים ביולוגיים, וניסו לראות אם הקלט הזה מאפשר תחושה טבעית יותר בהשוואה לסתם הזרמת חשמל בתאים שאחראים על תחושה.
זה אכן עבד. הנבדקים שהשתתפו בניסוי, כולם קטועי רגל שהשתמשו בתותב רובוטי שחובר למערכת העצבים, דיווחו על תחושה שמרגישה דומה יותר לתחושה טבעית, בפרט בהשוואה להזרמת חשמל פשוטה. זה גם השפיע על ההליכה שלהם, הם עלו וירדו במדרגות בקצב מהיר יותר.
ככל שההליכה נותנת תחושה טבעית יותר, כך היא אוטומטית יותר, ועל כן לא מצריכה ריכוז רב. לכן ניסו החוקרים לבדוק כיצד הם יכולים לפצל את הקשב של הנבדקים, ונתנו להם לאיית מילים מהסוף להתחלה תוך כדי הליכה. כשהם קיבלו את הקלט הסנסורי המתאים, הם הצליחו במשימה טוב יותר – ההליכה הפכה לטבעית ואוטומטית הרבה יותר.
עדיין צריך לקחת את המחקר בערבון מוגבל משום שהוא טרם עבר ביקורת עמיתים. עם זאת, העובדה שסגירת המעגל אפשרית, ושניתן ליצור תותבים שיעבירו מידע למערכת העצבים ובכך יוכלו לאפשר למשתמשים בהם לחוש את הפעילות – היא צעד מדהים בדרך לשיפור החיים של קטועי גפיים רבים.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה ושריתי סקויאר, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
תותב יד סטנדרטי
,תודה רבה