יצא לכם פעם ללכת ולחפש משהו בחשיכה מוחלטת? אולי כשקמתם באמצע הלילה או כשנכנסתם לחדר שישנים בו ולא רציתם להעיר אף אחד? אתם שולחים את הידיים והרגליים שלכם לכל מיני מקומות, ואינכם רואים היכן הן נמצאות בחשיכה. אבל למרות זאת, אתם יודעים טוב מאוד איפה הגפיים שלכם בכל רגע נתון גם בלי לראות אותם. זה מרגיש לנו מובן מאליו, אבל כשאני שואל משתתפים בהרצאות שלי איך יכול להיות שהם יודעים איפה איברי הגוף שלכם נמצאים בלי לראות אותם, הם מתבלבלים בעצמם, חושבים עמוק, ולרוב עונים משהו כמו “אנחנו פשוט מרגישים שהם שם”.
המשפט הזה לא נאמר סתם, הוא בעצם מלמד אותנו שזהו חוש נוסף שקיים אצלנו, חוש שהוא כנראה אחד החושים הכי פחות מוערכים ומוכרים שלנו. הכירו את חוש הפרופריוספציה, החוש שמאפשר לנו לדעת בכל רגע נתון מה מצבם של חלקי הגוף השונים, גם בלי שנראה אותם.
איך זה עובד? על השרירים והגידים שלנו יושבים קולטנים מיוחדים. הקולטנים הללו רגישים לרמת המתיחה של השריר, ומעבירים מידע שמלמד אותנו האם השריר מתוח או רפוי. המוח מקבל בכל רגע נתון מידע מכל הקולטנים ומבצע חישוב מורכב שבו הוא מסיק מרמת המתיחה של כל שריר ושריר היכן כל אחד מחלקי הגוף נמצא בכל רגע נתון.
למה החוש הזה בכלל חשוב? ממגוון של סיבות. קודם כל, כדי לעזור לנו לשמור על שיווי המשקל. כשאנחנו הולכים, למשל, אנחנו לא מביטים ברגליים שלנו, ואנחנו כל הזמן מרימים ומורידים אותן ובכך משנים את מרכז הכובד. המידע על המיקום שלהם בכל רגע נתון עוזר למוח לתכנן את תנועת הגוף כדי שלא ניפול תוך כדי ההליכה. בכלל, כל מנגנון תכנון התנועות במוח נשען המון על חוש הפרופריוספציה. כשאנחנו מתכננים תנועה מורכבת, אנחנו צריכים להבין היכן הזרועות שלנו נמצאות כרגע, האם הן נעות במהירות מסוימת, ומה נקודת המוצא שממנה התנועה תתחיל.
ומה קורה כשהחוש הזה נפגע? האם אנחנו, כמאמר הביטוי, לא מוצאים את הידיים והרגליים שלנו? קודם כל, נראה שבאופן זמני זה יכול לקרות לכולם. יש עדויות, אם כי זה עדיין לא מוסכם סופית, שרמות גבוהות של שומן יכולות לפגוע בתחושת הפרופריוספציה, ויש מי שטוען ששינויים חדים ברמות השומן והחלבון (הן עליה מהירה והן ירידה מהירה) יכולים גם לפגום בפרופריוספציה זמנית. ישנן כמה מחלות שבהן גם חוש הפרופריוספציה נפגע. אחת מהן היא פרקינסון, שבה יש פגיעה בתנועה ובשיווי המשקל של החולים. בנוסף, חוקרים החלו לזהות פגיעה בפרופריוספציה גם באוטיזם, מה שאולי יכול להסביר למה אוטיסטים מתקשים לעתים לתכנן תנועות מורכבות.
החלוקה המסורתית לחמישה חושים נקבעה עוד על ידי הפילוסוף היווני אריסטו, אבל מאז אנחנו לומדים שיש לנו עוד לא מעט יכולות חושיות. חוש הפרופריוספציה שלנו הוא אחד שאנחנו לוקחים כמובן מאליו. אבל למעשה בזכותו אנחנו תמיד יודעים איפה אנחנו נמצאים, מילולית ומעשית.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, ומייקל קניגס, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
מתוך הסרט “החוש השישי” (AP)