תומכי ההדבקה ההמונית עדיין ממשיכים להפיץ את משנתם שכדאי להדביק בקורונה ילדים ואנשים שאינם בקבוצת סיכון כדי לתת להם “חיסון טבעי”. אנחנו כבר יודעים מספיק היום כדי לדעת מדוע זו גישה לא יעילה ומסוכנת, אבל בנוסף לכל, יש בעייה אחת שהם מסרבים להתייחס אליה: ככה בדיוק נוצרים זני קורונה חדשים.
כאשר תאים בגוף שלנו מתחלקים, צריך לשכפל גם את הדנ”א כדי שיהיה עותק בכל אחד מהתאים. במהלך השכפול יכולות להיווצר טעויות שבעקבותיהן חלקים מסוימים לא יועתקו כמו שצריך. כדי שזה לא יקרה, יש לנו בגוף הרבה מנגנוני בקרה שעוברים על הדנ”א ובודקים שאין בו טעויות (קצת כמו עורכים ספרותיים). אלא שלוירוסים, כמו הקורונה, יש הרבה פחות מנגנונים כאלה, ולכן ככל שהם מתחלקים ומתרבים, וככל שצריך ליצור יותר עותקים מהדנ”א שלהם, הם צוברים הרבה מאוד מוטציות.
רוב המוטציות האלה לא משנות דבר, ולעיתים קרובות אפילו פוגעות בנגיף עצמו והורגות אותו. אבל לעיתים רחוקות מאוד מופיע שינוי שגורם לנגיף לשגשג, למשל להדביק יותר טוב. אירועים כאלה אמנם נדירים, אבל בגלל הברירה הטבעית, מכיוון שהשינוי הופך את הוירוס למוצלח יותר, הוא מתפשט במהירות אדירה ויותר נגיפים שנושאים את המוטציה הקטלנית מתחילים להופיע.
כאמור, הסיכוי שמוטציה כזו שתשפר את הנגיף תקרה הוא קטן ביותר. בתור דוגמה פשוטה (וזו רק דוגמה), אפשר להניח שהוא אחת למליון. זה נשמע מעט, אבל אם עד היום מאות מליוני בני אדם נדבקו בקורונה, ובכל אחד מהמקרים היה סיכוי של אחת למליון שתיווצר מוטציה שתשפר את הנגיף, האירוע הנדיר הופך לכמעט ודאי. לכן זה לא מפתיע שהזנים החדשים של הקורונה נוצרו במקומות שבהם הייתה הדבקה המונית. כולל זן הדלתא שנוצר במהלך המשבר החמור בהודו, והאומיקרון החדש שנוצר באפריקה, שבה רק שישה אחוזים מהאוכלוסיה מחוסנים.
אם אנחנו רוצים לצמצם את הסיכוי שזן חדש ומסוכן יותר של וירוס הקורונה יווצר, צריך לצמצם את מספר ההדבקות, ולתת לו פחות אפשרויות לצבור מוטציות שישפרו אותו. לכן אין לנו היום פתרון יותר טוב לזה מאשר להתחסן.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, ומייקל קניגס, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
