החוקר שעזר לנו להבין איך אנחנו מזהים פנים

היום מלאו שמונה שנים למותו של פרופ’ שלמה בנטין ז”ל, אחד מגדולי חוקרי המוח בישראל, בנטין הלך מאיתנו בטרם עת, לאחר שנהג משאית בקליפורניה פגע בו בעודו רוכב על אופניו, וזאת, ממש מספר חודשים לאחר שקיבל את פרס ישראל לפסיכולוגיה.

לא יצא לי להכיר את פרופ’ בנטין אישית, הייתי רק סטודנט לתואר ראשון כשהוא נהרג, אבל השם שלו הדהד שוב ושוב ככל שנכנסתי לתחום. בנטין היה ממקימי המרכז למדעי המוח באוניברסיטה העברית, בו אני יושב וחוקר. לאורך השנים הוא חקר מגוון רחב ביותר של נושאים מעולם המוח. מלמידת שפה ועד לניתוחי עקמת. אבל אחד המחקרים המפורסמים שלו עוסק בזיהוי פנים, אולי אחת היכולות המדהימות שישנן במוח האנושי.

בנטין חיבר לנבדקים מכשיר EEG, שמאפשר באמצעות אלקטרודות חשמליות לקרוא את פעילות המוח. האות החשמלי מבולגן ורועש, אבל כשמנקים אותו אפשר לזהות שם רכיבים חשמליים מעניינים שקשורים לפעילות שהמוח מבצע במצבים מסוימים (כפי שסיפרתי בעבר על אותות שהמוח משדר כשהוא מבין שהוא עושה טעות). בנטין שם לב שבכל פעם שהוא מקרין תמונה של פנים אנושיות, מופיע רכיב כזה כ-170 מילישניות מאוחר יותר (ולכן הוא קרא לרכיב N170). כשהוקרנו תמונות של חפצים דוממים, ואפילו של פרצופים של בעלי חיים ושל ידיים אנושיות, N170 לא הופיע. לכן אפשר היה להסיק שהוא קשור איכשהו לתפיסת פנים אנושיות.

בני אדם טובים מאוד בתפיסת פנים אנושיות, הרבה יותר מאשר כל גירוי אחר. אנחנו מסוגלים להבחין בהבדלים מזעריים בין שתי פנים שונות, ויש לכך סיבה, אנחנו יצורים חברתיים, והיכולת לזהות ולהבדיל בין בני אדם שונים היא יתרון מאוד גדול, ולכן היא התפתחה בצורה כה משמעותית.

כשמנתחים עוד את N170, מגלים כמה דברים מעניינים נוספים. מסתבר שגם צפייה בעיניים בלבד יכולה לעורר את התגובה שלו, ואפילו בעוצמה גבוהה. כמו כן, כשמציגים פרצופים בהיפוך, דבר שפוגע ביכולת זיהוי הפנים, הרכיב מופיע מאוחר יותר. האלקטרודה שקולטת את הרכיב בעוצמה הגבוהה ביותר נמצאת לא רחוק מאזור ה-FFA במוח, שפעילותו מקושרת עם זיהוי פנים.

בעוד שישנם מדענים שמאמינים ש-N170 הוא חלק מהמערכת המורכבת שבאמצעותה המוח מעבד תמונות של פנים אנושיות, חוקרים אחרים טוענים שהוא קשור יותר לשונות בין תמונות. כשהראו לנבדקים המון תמונות שלא הכילו פנים אבל היו דומות מאוד זו לזו, זיהו גם שם N170. כלומר, ייתכן שהסיבה שפנים כל כך דומות אחת לשניה היא זו שגורמת לרכיב להופיע במוח כשאנו רואים תמונה של פנים.

זה היה חלון קטנטן ליצירתו ומחקרו של פרופ’ בנטין ז”ל. וברשותכם, אסיים במסר שאינו מעולם מדעי המוח. סיפור התאונה המחרידה שבנטין עבר על אופניו אינה יוצאת דופן, כמוה מתרחשות על כבישי ישראל תאונות קטלניות בין רוכבי אופניים לכלי רכב באופן קבוע. אנחנו צריכים ללמוד מכך שאופניים לא אמורים לחלוק כביש משותף עם מכוניות. לא כשהם כל כך פגיעים ונוסעים במהירות שנמוכה פי כמה וכמה מכלי רכב ממונעים. מחקר שפורסם השנה אמד את הנזק למשק מתאונות אופניים במיליארד שקלים. אם המדינה תשנה מדיניות ותחליט להשקיע משמעותית יותר בתשתית שבילי אופניים, נוכל לחסוך כסף רב, זמן עמידה בפקקים, וגם להציל חיי אדם.

יהי זכרו של פרופ’ בנטין ברוך.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לתמוך בבלוג במסגרת הפטריאון ולאפשר לי להביא לכם יותר תכנים חדשים. עוד פרטים כאן

לכתבה שלי בדה-מרקר