כולנו מכירים את הסיפור הנוצרי על מרים, או מריה, שהרתה מזרעו של אלוהים ולמעשה ילדה את ישו בהיותה בתולה. אז לרגל חג המולד שחל בסוף השבוע, זה הזמן לגלות לכם שהיא ממש לא לבד. בכל רחבי עולם הטבע בתולות יולדות צאצאים בלי שום צורך בהפריה של זכר. זהו סיפורה המוזר והמעניין של רביית הבתולין.
רביית בתולין קיימת במגוון רחב של מינים כמעט מכל מערכות עולם החי, החל מחרקים דרך מדוזות ועד לתולעים. אפילו בצמחים התופעה נפוצה. רק אצלנו, היונקים, עדיין אין שום עדות לרביית בתולין, אבל אם נסתכל על המערכה הגדולה שהיונקים שייכים אליה, בעלי החוליות, נמצא שם לא מעט מינים שנצפתה בהן רביית בתולין: כרישים, דרקוני קומודו, נחשים, תרנגולי הודו ולאחרונה התגלתה רביית בתולין גם בציפורי הקונדור הקליפורני המרשימים.
רבים מהיצורים הנ”ל מסוגלים להתרבות גם בצורה מינית וגם בצורה א-מינית. ישנם אפילו מקרים מורכבים יותר. כך למשל אצל דבורת הדבש, המלכה מולידה נקבות (שיכולות להתפתח הן לפועלות והן למלכות) ברבייה מינית לאחר שהופרתה על ידי זכר. אבל כדי להוליד זכרים חדשים היא מטילה ביצים שלא עברו הפריה, כך שהזכר תמיד נולד ברביית בתולין.
לרביית בתולין יש כמה יתרונות. קודם כל, זו דרך מהירה להגדיל את האוכלוסייה. מעבר לכך, זהו פתרון טוב להתרבות כשאין זכרים בנמצא, או כשמספרם מאוד קטן (למשל בבעלי חיים בסכנת הכחדה, או בשבי). המקרה של הקונדורים, שנמצאים בסכנת הכחדה, תפס את העין משום ששני הגוזלים שילדה האם היו זכרים. כך שתיאורטית בעקבות הרבייה הלא מינית נוצרים פרטים חדשים שיכולים להזדווג עם הנקבות ברבייה מינית ולהגדיל את האוכלוסייה (בפועל, לצערנו, אף אחד מהגוזלים שהתגלו לא שרד).
אבל ישנו חסרון אחד גדול לרביית בתולין, וזו אולי הסיבה שבגללה אנחנו לא מתרבים ככה. כאשר צאצאים נולדים מזיווג בין זכר ונקבה, המטען הגנטי שלהם הוא ערבוב של הדנ”א של שני ההורים שלהם, בכך הם מגדילים לאורך זמן את המגוון הגנטי באוכלוסייה. יש לכך חשיבות גדולה, כך אפשר להפטר ממוטציות מזיקות, כי יהיו מספיק צאצאים שלא יישאו את המוטציה המזיקה, ולפי הברירה הטבעית הם יורישו אותה לדור הבא. אבל כאשר הצאצאים שנולדים מכילים בדיוק את המטען הגנטי של האם, כל המוטציות המזיקות יעברו לדור הבא, והסיכוי של הצאצאים לשרוד יקטן.
כדי להבין את המנגנונים שבהם רביית בתולין עובדת, צריך לדבר קודם על רבייה מינית. בכל תא בגוף שלנו יש שני עותקים לכל חלק (כרומוזום) בדנ”א, אחד שקיבלנו מאבא ואחד מאמא. התאים היחידים שמכילים עותק אחד הם תאי המין, הזרע והביצית, הם מכילים למעשה מחצית מהמטען הגנטי שיש בתא רגיל. כשזרע וביצית נפגשים, המטען הגנטי משני התאים מתאחה, וכעת הביצית המופרית מכילה את אותה כמות דנ”א כמו כל תא רגיל בגוף. מהביצית המופרית יתפתחו בסופו של דבר כל התאים שבגוף הצאצא.
לא כל רביית הבתולין נעשית באותה הדרך. בחלק מהמקרים, במקום ליצור ביציות עם חצי מהמטען הגנטי, נוצרות ביציות עם מטען גנטי שלם, וכך בעצם יש בהן את אותה כמות דנ”א כמו ביצית מופרית. בחלק מהמקרים, תא אחר, כמו למשל הגופיף הקוטבי בכרישים, “מפרה” את הביצית בעצמו. בחלק מהמקרים הצאצאים שנוצרים הם בעצמם בעלי עותק אחד של הדנ”א במקום שניים, כך זכרי הדבורים והנמלים, שנולדים ברביית בתולין ומכילים רק עותק אחד של הדנ”א, במקום שניים כמו הנקבות.
אמנם ציינתי קודם שלא ידוע כיום על רביית בתולין ביונקים, אבל האמת היא שמחקר שפורסם ב-2013 בארה”ב ותשאל כמעט 8000 נשים, מצא שבערך אחת מכל 200 מהן מעידה שהיא נכנסה להריון וילדה למרות שעדיין הייתה בתולה. אמנם המחקר מצא קשר בין אותן נשים לבין חינוך מיני לקוי, וכן השתייכות לקהילות דתיות שייתכן שבהן פחות מקבלים יחסי מין מחוץ לנישואין, אך מי יודע, אולי בכל זאת זהו סימן לכך שגם בנות אדם יכולות להתרבות ללא צורך בזכר…
חג מולד שמח לכל קוראי הבלוג שחוגגים.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, ומייקל קניגס, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
כרישים
צילום: Lewis Burnett / Shutterstock