קוראים לטיגריס “נמר”? לא בטוח שאתם טועים.

פינת #מה_ההבדל עושה סדר במונחים מבלבלים, והפעם נעסוק בנושא פיקנטי במיוחד.

אין דבר שדקדקני עברית שהם גם חובבי חיות אוהבים יותר מאשר לתקן אנשים שמתבלבלים בין נמר לטיגריס. עמוד הפייסבוק המעולה “זה לא נמר זה טיגריס” מעלה באופן קבוע עדויות לטעויות כאלה מהתקשורת ומהרשתות החברתיות. אבל האמת היא שזמן רב לפני שהחליטו לקרוא לחתול הכתום והמפוספס “טיגריס”, הוא כבר היה מוכר בעברית דווקא בשם “נמר”! כן כן, זה אומר שאם קראתם לטיגר מפו הדוב “נמר”, לא בטוח שבהכרח טעיתם…

מי שאחראי לכך הוא ברוך לינדא, שפרסם בשנת 1788 את אחד הספרים החשובים בעברית, בפרט בעברית המדעית: “ראשית לימודים”. לינדא היה חלק מתנועת ההשכלה היהודית בגרמניה, וכתב את הספר כדי לסייע ללמד מדע בעברית. אלא שבאוצר המילים העברי לא היו מילים מתאימות כדי לתאר מונחים מדעיים רבים שעליהם כתב לינדא, אפילו להרבה בעלי חיים לא היה שם בעברית, ולכן לינדא היה צריך להמציא ולחדש מילים.

ברוך לינדא היה חלק מאסכולה שראתה את התנ”ך, בהיותו הספר החשוב לדת היהודית, בתור המקור המשמעותי שעליו צריך להסתמך כשמחדשים מילים. המילה “נמר” אכן מופיעה בתנ”ך, בדרך כלל בתור תקבולת (תודה לבגרות בתנ”ך) עם המילה “אריה”, מה שיכול לרמז שמדובר בחיה דומה לאריה, או במילה נרדפת לה.

אלא שהאסכולה של לינדא האמינה שבעברית המקראית אין מילים נרדפות, מאחר ששפת התנ”ך היא שפתו של הקב”ה עצמו. לכן גם אם שתי מילים נשמעות לנו כבעלות משמעות זהה, כנראה שכן יש ביניהן הבדל, אבל הוא עדיין אינו ברור לנו. לכן, כאשר ראה לינדא את המילים הנרדפות אריה, נמר, שחל וליש. הוא הסיק שכנראה מדובר במינים שונים של חתולים גדולים שכולם חברים באותה המשפחה. לידנא החליט לקרוא לאריה בשם “אריה”, לפנתר השחור (אף שלא מדובר בחיה אחת, אבל זה נושא לפוסט אחר) בשם “שחל”, הנמר בעל החברבורות האהוב על כולנו נקרא דווקא “ליש”, ולטיגריס המפוספס החליט לינדא לקרוא…. נמר!

חשוב לציין שלינדא היה גרמני, חתולים גדולים לא חיים באופן טבעי באירופה, ולכן הוא לא הכיר אותם כמו שצריך. לעומת זאת, בישראל דווקא כן חיו נמרים עד לפני כמה עשורים. אנשי שפה מאוחרים יותר זיהו שבערבית לחתול עם החברבורות קוראים “נימר”. מכיוון שערבית קרובה לעברית, הסיקו החוקרים שהגיוני שהמילה “נמר” במקרא מתייחסת דווקא לאותו חתול מדברי שחי בארץ ישראל, ולא לחתול המפוספס ממזרח אסיה. האחרון נושל מהשם “נמר” וקיבל את השם היווני “טיגריס”, שבו הוא מוכר גם בשפות אחרות.

יחסית לשני חתולים גדולים, הנמר והטיגריס מאוד שונים אחד מהשני, וקל מאוד להבדיל ביניהם. לכן מוזר לחשוב שאנשים מתבלבלים דווקא בין הנמר לבין הטיגריס, ולא בין חתולים אחרים בעלי חברבורות כמו יגואר או ברדלס (צ’יטה). אבל הסיבה שהבלבול הזה נמשך עד היום כנראה קשורה במידת מה להיסטוריה של המילה “נמר” בעברית.

אני רוצה להודות לפרופ’ יוסף הלר, חוקר נערץ ויו”ר הועדה לזאולוגיה של האקדמיה ללשון העברית, שלימד אותי רבות על ברוך לינדא והיווה מקור חשוב בכתיבת הפוסט הזה.

פינת מה ההבדל מתאפשרת בזכות תומכי הפטריאון של הבלוג, ולכן אני רוצה להודות להם, ובייחוד למתן רינג, עינבל רמות, ומייקל קניגס, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן