מהותם של מחשבים היא עיבוד של מידע. הם מקבלים קלט, מבינים אותו ועל בסיס זה מבצעים פעולות. מדעני מחשב שאפו במשך שנים להקנות להם יותר ויותר יכולות, אך פריצת הדרך הגדולה בתחום הגיעה דווקא כשחוקרים החלו להסתכל על המוח האנושי כמקור השראה. הרי גם אנחנו לומדים, והלמידה מאפשרת לפחות לחלקנו להגיע לרמות ביצועים גבוהות ביותר – אז למה לא ליישם על המחשב את מה שעובד במוח שלנו?
כשאנחנו לומדים משהו חדש, הקשרים בין תאי העצב במוח שלנו (הנוירונים) משתנים: חלקם מתחזקים ואחרים נחלשים, חלק נבנים ואחרים נעלמים. התהליכים הללו משנים את מעבר האות העצבי, ובכך את ההתנהגות שלנו. חלוצי הבינה המלאכותית המודרנית יצרו מודלים שמבוססים על העיקרון הזה, והצליחו להגיע לביצועים שלא נראו עד אז. עד היום, המודלים המרכזיים בעולם הבינה המלאכותית נקראים "רשתות נוירונים" משום שהם מבוססים על העקרונות שבבסיס מעבר האותות במוח.
על פניו, אפשר לקחת את כל זה צעד נוסף קדימה. במקום לחקות את המוח כדי ללמד מחשבים לבצע פעולות בצורה יעילה יותר, מדוע שלא נשתמש בדבר האמיתי? חברת Cortical Labs האוסטרלית היא אחת מכמה חברות ביו־טכנולוגיה שמנסות לעשות בדיוק את זה: ליצור מחשבים שמבוססים על תאי מוח אמיתיים.
המודל שלה כולל רשת סבוכה של מאות אלפי תאי עצב ממקור אנושי שמדברים אחד עם השני. התאים יושבים על מיקרוצ'יפ מסיליקון ועליו אלקטרודות, שמסוגלות להעביר זרם חשמלי לתוך רשת הנוירונים – כלומר לספק לה קלט – וגם לקרוא את פעילות התאים, כלומר להבין מה הפלט. התאים עצמם מדברים זה עם זה, מעבדים את המידע, ויכולים גם ללמוד ולהתאמן כפי שהם לומדים בתוך המוח האנושי.
בשל יכולת הלימוד של רשת הנוירונים, אפשר לאמן אותם לביצוע משימות בצורה יעילה. יש כאן פוטנציאל תיאורטי, אך עד כמה הוא ישים? לפני קצת יותר משלוש שנים פרסמה החברה מאמר שהראה כי אפשר ללמד את המערכת הזו לשחק במשחק הקלאסי "פונג", גרסה דיגיטלית פרימיטיבית של טניס שולחן. האלקטרודות מחליפות עבור תאי העצב את החושים האנושיים, ומאפשרות להם "לראות" את הכדור. החוקרים קודדו את המיקומים השונים של הכדור בשפה שהרשת מבינה – פעילות חשמלית, כך שהאלקטרודות בעצם העבירו לרשת את הקלט על מיקום הכדור.
באותו האופן, פעילות חשמלית שונה שנקלטה מהנוירונים – הפלט – תורגמה לתנועה מתאימה של הפלטפורמה שאותה מזיזים כדי "לחבוט" בכדור. וכך אומנה הרשת לשחק: לאט לאט היא למדה שאם היא מקבלת קלט שמעיד על כך שהכדור נמצא למעלה, צריך להוציא פלט שהמשמעות שלו היא "להזיז את הפלטפורמה למעלה". בעצם, בצורה לא מאוד רחוקה מהדרך שבה בני אדם לומדים לשחק במשחק בעצמם.
ההצלחה הראשונית עם "פונג" הובילה את החברה לצלול לאתגר גדול יותר, ולנסות ללמד את רשת הנוירונים לשחק "דום", משחק היריות שהוא אולי החשוב בהיסטוריה (ובכל מקרה משחק שאני באופן אישי מאוד מחבב ). ב"דום" יש עולם תלת מימדי, אויבים שצריך להרוג ומגוון גדול יותר של פעולות שהשחקן יכול לבצע.
בחברה ניגשו לעבודה במרץ: הם קודדו חשמלית כל קלט שהרשת מקבלת, וכל פעולה שביכולתה לבצע. כך למשל, אם מופיע אויב בצד שמאל, היה לכך אות חשמלי אחר מזה שהופק עבור אויב שמופיע מימין. הרשת שנבנתה הפעם הייתה קטנה פי ארבעה מזו ששיחקה פונג, והכילה רק כ-200,000 נוירונים, בערך כמו מוח של זבוב פירות. בעוד שאת הרשת המקורית היה צריך לאמן במשך שנה וחצי עד שהצליחה לשחק פונג, הרשת הזו למדה לשחק דום בתוך שבוע.
האם זה אומר שהרשת הזו היא גיימרית־על? ממש לא. כל שחקן שייגש לראשונה למחשב כנראה ישחק טוב ממנה, אבל היא בהחלט מגיבה למשחק כראוי: אם יש אויב, היא מנסה לירות בו ולחמוק מהיריות שלו וכיו"ב. היא עדיין לא תשבור את השיא שקבעתם ב-1994 על מחשב 386, אבל זה צעד ראשון בדרך.
בסופו של דבר, מדובר בניסוי של חברה מסחרית שמנסה למכור את המחשבים שלה ללקוחות שירצו לאמן אותם לבצע משימות אחרות. האם נגיע למצב שבו נוירונים יהיו חלק אינטגרלי ממחשבים שישמשו את כולנו? כנראה שלא בקרוב. הם עדיין יקרים בהרבה ממחשבים אחרים שגם עושים את העבודה טוב יותר. אבל העובדה שאפשר לבסס מחשב על תאים אנושיים מציתה את הדמיון, וגם מעלה לא מעט שאלות אתיות, תיאורטיות בשלב זה. מה יקרה אם המחשב הזה יתגלה ככזה שמסוגל לעשות יותר מלקבל קלט ולשלוח פלט? מה אם הרשת תפתח תודעה? גם על הדברים הללו צריך יהיה לחשוב.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, רועי וקראט יובל שער, בני גויכמן ותמר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
