הטבח בפסטיבל הנובה, ובמסיבות הנוספות שנערכו באותו לילה בעוטף, היה אירוע טראומתי ייחודי. מעבר לקנה המידה העצום של האסון – מאות נרצחו, מאות אחרים נפצעו ועשרות נחטפו – וכן להתמשכותו על פני שעות ארוכות, מסיבת הנובה היא ככל הידוע האירוע הטראומתי ההמוני הראשון בעולם שרבים חוו תחת השפעת חומרים משני תודעה.
בשנים האחרונות, גובר העניין המחקרי באפשרות לטפל בהפרעות פסיכיאיטריות שונות באמצעות חומרים פסיכדליים. כך למשל, באשר לטיפול בדיכאון, ישנם ממצאים המראים כי חומרים פסיכדליים הם לעיתים יעילים יותר מנוגדי דיכאון קלאסיים.
חומרים משני תודעה מעסיקים גם את אנשי המקצוע המטפלים בהפרעה פוסט־טראומטית. בשנה שעברה פיתחה חברה בשם ליקוס טיפול ראשון מסוגו, שהתבסס על MDMA בשילוב טיפול פסיכותרפי – אך הוא לא אושר בידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA), ששלח את החברה לבצע ניסויים נוספים. למרות זאת, גוף המחקר ההולך וגדל בתחום מציע ראיות לכך ש־MDMA עשוי לסייע בהתמודדות עם טראומה.
ממצאים אלה מחזירים אותנו למקרה הייחודי של פסטיבל הנובה, שמעורר את השאלה האם MDMA או חומרים משני תודעה אחרים שצרכו שורדי הטבח שעות ספורות לפניו השפיעו על דרך ההתמודדות שלהם עם הטראומה? ואם כן, כיצד?
פרופ' רועי סלומון מהחוג למדעי הקוגניציה באוניברסיטת חיפה ניסה לענות על השאלות הללו. מאז 7 באוקטובר, סלומון מלווה ומטפל בניצולי המסיבות במסגרת עמותת "לב בטוח", שהקים יחד עם קבוצת חוקרים ומטפלים. במחקר ייחודי שהתפרסם היום (שני) בכתב העת World Psychiatry הוא בוחן את התופעה לעומק, יחד עם פרופ' רואי אדמון מבית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ועם הדוקטורנטית אופיר נצר, שהובילה את המחקר בהנחייתו של סלומון. למחקר היתה שותפה גם עמותת לב בטוח, שהוקמה ב-7 באוקטובר ומאז ליוותה וטיפלה באלפי שורדים ושורדות בתהליכי שיקום והחלמה.
החוקרים זכו לשיתוף פעולה יוצא דופן מחברי קהילת הנובה. 772 שורדים השתתפו במחקר, כשני שלישים מביניהם צרכו לפחות חומר אחד ממגוון של משני תודעה כגון MDMA, סמים מעוררי הזיות וממריצים או חומרים אחרים שמשפיעים על המוח, בהם קנאביס ואלכוהול. החוקרים רצו להבין אם צריכה של חומרים מסוימים יכולה להשפיע על דרכי ההתמודדות עם הטראומה שנוצרה בעקבות החוויה הקשה. התשובה, התברר, חיובית.
המחקר גילה כי שורדים שצרכו MDMA דיווחו על תמיכה חברתית גבוהה יותר ועל יותר אינטרקציות חברתיות בתקופת ההתאוששות משורדים שלא צרכו את החומר. לצד זאת, הם תיארו פחות תחושות של הצפה ומצוקה ביחס לאחרים. גם איכות השינה, שנוטה להיפגע באופן משמעותי בקרב הסובלים מהפרעה פוסט טראומטית, היתה טובה יותר אצל המשתתפים שצרכו MDMA.
לדבריו, "לקיחה של MDMA במהלך האירוע הטראומתי אפשרה אולי לחוות את האירוע עם פחות רגשות שליליים. כשאנשים חזרו מהאירוע הם דיווחו על המון מפגשים חברתיים ותמיכה, הם חוו הרבה יותר תמיכה חברתית והיו הרבה יותר פתוחים לקרובים שלהם. בעוד שבדרך כלל אחרי טראומה יש הסתגרות שמקשה על קבלת תמיכה, ותמיכה היא רכיב מאוד חשוב בהתמודדות עם מצב טראומתי. העדות הזו תואמת את התכונות הפרו סוציאליות של החומר".
ומה לגבי החומרים האחרים? החוקרים גילו כי לקנאביס ואלכוהול היה דווקא אפקט פוגעני. זאת, אף על פי שאלכוהול הוא החומר החוקי היחיד מבין החומרים שנבדקו, וקנאביס מוגדר לרוב כחלק ממשפחת "הסמים הקלים". שורדי המסיבות שצרכו אלכוהול או קנאביס הפגינו יותר תסמיני פוסט טראומה מהאחרים, וכן דפוסי שינה רעים. ממצאים אלו מצטרפים ללא מעט מחקרים שמקשרים בין שימוש באלכוהול להפרעה פוסט טראומטית, אך לרוב מדובר בצריכה מוגברת של אלכוהול לאחר הטראומה, ובעקבותיה.
חומרים פסיכדליים אחרים מלבד MDMA לא זוהו כבעלי השפעה – חיובית או שלילית – על התמודדות הניצולים עם הטראומה. "משתתפים שצרכו חומרים פסיכדליים דוגמת LSD הרגישו שזה עזר להם לשרוד את האירוע, אבל למרות התחושה האישית, המדדים הראו שזה לא עזר להם להתמודד עם הפוסט טראומה", אומר סלומון. לדבריו, התחושות שתיארו המשתתפים הפתיעו אותו ואת צוות המחקר. "בהינתן מה שאנחנו יודעים על אותם חומרים פסיכדליים, הנחנו שנטילתם דווקא תגביר את החוויה הקשה. גם הממריצים לא סייעו למי שצרכו אותם, מלבד העובדה שרבים לקחו אותם תוך כדי האירוע כדי לברוח מהמחבלים מהר ככל האפשר. "היו כאלה שרצו גם 15 קילומטר בלי הפסקה, והממריצים בוודאי סייעו להם לעשות זאת. אבל בטווח הארוך, הם לא היטיבו עם התסמינים".
מה הצעד הבא בעקבות המחקר? "אני לא שיפוטי לגבי נטילת חומרים מהסוג שבדקנו, אבל גם לא מאמין בפתרונות קסם – אני מדען ומקפיד להיצמד לעובדות", אומר פרופ' סלומון. עם זאת, לדבריו, "העדויות לאפקט הטיפולי של MDMA בהפרעה פוסט טראומטית הן חזקות. המחקר שלנו מראה שיש לו אולי השפעות מיטיבות גם סמוך לטראומה, ולכן ייתכן שהטיפול יכול להיות יעיל יותר אם הוא יתחיל כשהטראומה עוד מעובדת".
סלומון מדגיש, עם זאת, כי להשפעה המיטיבה לא אחראי רק החומר עצמו. "הרבה מהשיפור מגיע מהטיפול הפסיכותרפי. זה לא החומר לבדו שנותן את האפקט המיטיב, אלא התהליך שעוברים ביחד איתו. זו לא תרופה קלאסית במובן של לקחת כדור וזהו, אלא מסע שמצריך מהמטופל עצמו לעשות את העבודה, בעזרה של מטפלים שיודעים לעבוד עם חומרים פסיכדליים".
אם השתתפתם במסיבות בעוטף עזה ב-7 באוקטובר 2023, פנו לטיפול ללא עלות בעמותת לב בטוח. אנא, אל תישארו לבד.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, יובל שער, בני גויכמן, רועי וקראט ותמר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
מתחם הנובה, אוקטובר 2023, צילום: אליהו הרשקוביץ
תודה יואב,
נושא חשוב וכואב.