האם אפקט פלצבו יכול לעבוד גם כשיודעים שזו תרופת דמה?

הגיבור של הסיפור מגיע לקרב הגדול של חייו מול הרשע, שחזק ממנו משמעותית. לפתע דמות מסתורית נותנת לו שיקוי מיוחד שיקנה לו יכולות קסומות, הגיבור שותה את השיקוי ומנצח את הרשע. אבל הדמות מסתירה מהגיבור סוד שמתגלה רק בסוף, והוא שהשיקוי היה מים. הכוחות, מסתבר, היו בתוך הגיבור כל הזמן. כדי לנצח את הרשע הוא לא היה זקוק לכוחות פיזיים מיוחדים, אלא לאמונה בעצמו וביכולתו.

העלילה הזאת מוכרת לנו ממגוון סרטים וספרים, החל ב"הקוסם מארץ עוץ" וכלה ב"ספייס ג'אם". היא מבוססת על אפקט הפלצבו המפורסם – כשאנחנו מאמינים שמשהו יכול לעזור לנו, עצם האמונה יכולה להוביל לשיפור במצב. היום ידוע שהמערכת במוח שקשורה לציפייה יכולה להפעיל תגובת שרשרת שמשנה תהליכים בגוף. ייתכן שזו הסיבה שבגללה אם הרופא נותן לכם כדור חדש ואומר שזו תרופה ניסיונית שעשויה לרפא אתכם, מצבכם ישתפר גם אם הטיפול אינו אמיתי.

אפקט פלצבו, כמו שאנחנו מכירים אותו, מבוסס על אי הידיעה שמדובר בטיפול דמה. אבל מה אם בהגיעכם לרופא תדעו שהתרופה שתקבלו אינה אמיתית? לכאורה זה נראה מטופש. המנגנון הרי אמור להיות מבוסס על ציפייה, על האמונה שהטיפול אמיתי. אבל מחקר מדהים שפורסם ב־2010 גרם לנו להבין שהתמונה מורכבת הרבה יותר.

החוקרים עבדו עם שמונים חולים שסבלו מתסמונת המעי הרגיז – שמקושרת מאוד לסטרס – ברמת חומרה בינונית עד קשה. המטופלים קיבלו כדורי דמה, שדומים לכדורי סוכר, אבל באופן מפתיע הרופאים הודיעו להם מראש שהכדורים שיקבלו לא מכילים חומר פעיל, והם בעצם כדורי פלצבו. עם זאת, הם ישבו איתם והסבירו להם שאפקט הפלצבו הוא אפקט מדעי אמיתי, שהמנגנון הביולוגי שמאחוריו ברור ושגם ללא חומר פעיל הגוף יכול לרפא את עצמו. הנבדקים התבקשו לקחת את הכדור פעמיים ביום.

המטופלים נבדקו כעבור 11 ימים וכעבור שלושה שבועות, והממצאים מדהימים: 59% מהמטופלים דיווחו על הקלה משמעותית בתסמינים ועלייה באיכות החיים. בחלק מהמקרים עצם השימוש בתרופת הדמה העלים כליל את הסימפטומים! תפנית מוזרה אף יותר בעלילה נרשמה בתום הניסוי: כשהמטופלים הפסיקו לקחת את כדורי הדמה הכאבים חזרו, עד כדי כך שהם התחננו בפני הרופאים ההמומים שייתנו להם שוב את הכדורים דמויי הסוכר. חלק ממשתתפי הניסוי ממשיכים לקבל את כדורי הפלצבו בקביעות עד היום, אף על פי שהם יודעים שאלה אינם מכילים חומר פעיל. הכדורים ממשיכים לעשות את עבודתם, במקרים מסוימים אפילו לאחר שטיפולים שבהם יש חומר פעיל נכשלו.

בשנים האחרונות נערכו עוד ועוד מחקרים שבדקו את ההשפעה של "פלצבו פתוח", כפי שמכונה התופעה, גם כשמשתמשים בתרופת דמה לטיפול במחלות ובסינדרומים אחרים, החל בכאב כרוני, דרך הפרעת קשב וריכוז, דיכאון ועד למיגרנות. בחלק מהמקרים התוצאות מעורבות, אבל הממצאים מראים שהאפקט בהחלט מתקיים גם כשמספרים למטופלים מראש שמדובר בטיפול דמה, כלומר התרופה שהם נוטלים אינה מכילה חומר פעיל.

מה יכול להסביר את האפקט? יש לא מעט השערות. ראשית, עצם העובדה שמוסבר למטופלים שפלצבו הוא אפקט מדעי ביולוגי, ושצפויה הקלה בסימפטומים, יכולה כשלעצמה לעודד ציפייה ולהפעיל את האפקט. ייתכן גם שמדובר כאן במעין התניה: עם השנים הגוף שלנו התרגל לכך שכשאנחנו לוקחים כדור ועוקבים אחרי רוטינה רפואית המצב משתפר, ולכן עצם החזרה לתנאי הזה יכולה להפעיל את המנגנונים הללו. מעבר לכך, אם אפקט הפלצבו מערב מנגנונים לא מודעים במוח, הם יכולים לעבוד גם בלי קשר לשאלה אם אנחנו יודעים או לא יודעים שמדובר בטיפול דמה.

האם זה אומר שכל כדור סוכר יכול לרפא כיום כל מחלה? לא, וגם חשוב לזכור שבמחקרים שנערכו עד היום נבדקו קבוצות קטנות יחסית של מטופלים. השימוש בפלצבו יעיל בעיקר בנוגע למדדים סובייקטיביים של המחלה שמערבים דיווח עצמי, למשל על רמות הכאב או שיפור באיכות החיים. עם זאת, הסיפור המיוחד הזה מלמד אותנו שאפילו במקומות הכי מובנים מאליהם המדע מגלה הפתעות שוב ושוב.

אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, יובל שער, בני גויכמן, רועי וקראט ותמר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן

הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל

 

אילוסטרציה: Getty images

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *