כשאנחנו שרים ומדברים, אנחנו מפעילים את מיתרי הקול אחרת. אבל מעבר לכך, אנחנו מפעילים את המוח בצורה שונה. אזורי השפה נמצאים רק בצד אחד של המוח, ואצל רובנו זה צד שמאל. כשאנחנו מדברים, האזורים האלה פעילים מאוד. לעומת זאת, מחקרים מראים כי בשירה, ובמוזיקה בכלל, שני הצדדים של המוח פועלים יחד.
יתרה מכך, באמצעות מכשיר בשם TMS אפשר כיום לשנות או אפילו לשתק בצורה לא-פולשנית את פעילותו של אזור מסוים במוח באופן זמני (כך שהפעילות משתנה רק כשהמכשיר פועל). כשמפעילים את המכשיר על אזור ברוקה, שאחראי על הדיבור והבעת השפה, בשעה שאנשים מנסים לדבר – יכולת הדיבור שלהם נפגעת. לעומת זאת, כשמבקשים מהם לשיר ותוך כדי כך משתקים את אזור הדיבור, נמצא כי השירה לא נפגעת כמעט כלל.
אצל אנשים מגמגמים קיימת פעילות חלשה יותר בצד שמאל של המוח. עובדה זו יכולה להסביר את הקושי בדיבור. לעומת זאת, בצד ימין של המוח לא נצפית ירידה בפעילות, ואפילו מזוהה פעילות יתר. כך, בהינתן ששירה מפעילה את שני צדי המוח, ייתכן שהפעילות של צד ימין “מספיקה” כדי לאפשר למגמגמים להתבטא ללא הפרעות.
חשוב לציין שזהו רק ממצא אחד. איש לא יופתע כמובן אם התופעה מורכבת יותר ומערבת מנגנונים נקודתיים יותר מאלה שתוארו כאן, אך זהו קצה חוט חשוב להבנת תופעה שהמדע עדיין לומד להכיר.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה ושריתי סקויאר, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
יהודה פוליקר (מתוך ויקיפדיה)
אני רוצה להודות לך על הבלוג הנפלא הזה.
לא יודע אם ברכתי אותך בברכת ברוך הבא לבלוגייה שלנו, אז בכל מקרה – ברוך הבא!
מעניין מאוד. תודה