כולנו עושים טעויות כל הזמן, בין אם החליקה לנו האצבע ולחצנו בטעות על הכפתור הלא נכון, ובין אם פשוט לא הצלחנו במשימה כזו או אחרת שהייתה לנו. למוח כמובן חשוב לדעת שהוא עשה טעות, בעיקר כדי ללמוד ולהשתפר, כך שבפעם הבאה הפעולה תוכל להיות מדויקת יותר. אבל כשמנסים להבין איך המוח עושה זאת, רואים שכנראה שהוא מבין שהייתה טעות עוד לפני שאנחנו מודעים לכך, ולפעמים גם אפילו לפני שהטעות מתבצעת!
קסדת ה-EEG היא כלי שמאפשר לקרוא את פעילות המוח באופן לא פולשני גם בבני אדם, עם מחקר נכון אפשר לזהות בתוך האות החשמלי רכיבים (או “גלים”) ולקשר אותם לתהליך מסוים שקורה במוח. כך, בתחילת שנות התשעים שני צוותים מארה”ב ומגרמניה זיהו במקביל רכיב שמופיע בסריקת ה-EEG בכל פעם שאנחנו עושים טעות. הרכיב נקרא (על ידי הצוות האמריקאי, אף כי הגרמנים נתנו לו שם אחר) error related negativity או בקיצור ERN. ה-ERN הוא מנגנון מאוד מהימן בזיהוי שגיאה, כמעט בכל פעם שהמוח מייצר אותו, אנחנו עושים טעות. אחריו נתגלו רכיבים נוספים שקשורים גם הם למנגנון שבאמצעותו המוח מזהה שגיאות.
יש המון ויכוחים לגבי האופי של אותם רכיבים. אך למרות זאת, רבים חושבים שישנם רכיבי שגיאה שפועלים לפני שאנחנו מודעים לכך שעשינו טעות, לפעמים גם לפני שהתנועה השגויה עצמה מתבצעת בשלמותה. כלומר, המוח שלנו יודע מראש שהוא הולך לעשות פעולה לא נכונה, אבל זה כנראה כבר מאוחר מדי לשנות אותה.
איך זה אפשרי? מסתבר שהמוח שלנו כל הזמן מנסה לחזות את העתיד ולהבין מה הולך לקרות בקרוב כדי להתכונן בצורה המיטבית לעתיד לבוא. גם את ההשלכות של התנועות שלנו המוח מנסה לחזות, אבל גם אם הוא מצליח להבין שהוא הולך לעשות טעות, הוא לא עושה את זה מהר מספיק כדי להחזיר את הגלגל אחורה ולבטל או לשנות את הפעולה, וכך הטעות מתרחשת למרות שהמוח חזה אותה.
התגליות המעניינות הללו הובילו לעולם חדש של טכנולוגיות אפשריות. תארו לכם, לדוגמה, מנתח שמפעיל זרועות רובוטיות במסגרת ניתוח מסובך ומורכב, בניתוח כזה כל טעות קטנה עלולה להיות קטלנית עבור המטופל. אם נוכל לנתר את הפעילות המוחית של המנתח ולזהות את סיגנל השגיאה במוח עוד לפני שהפעילות התבצעה, מערכת מהירה מספיק תעצור את הפעילות של הזרוע הרובוטית ולא תתן להם לזוז, ובכך תקטין את המקרים של פגיעות רפואיות במהלך ניתוחים.
גם בממשקי מוח-מכונה, תחום מרתק כשלעצמו שבו אפשר להניע זרועות ביוניות “בכוח המחשבה” באמצעות קריאת הפעילות המוחית, דבר שיכול לסייע למשותקים ולקטועי גפיים, יש לסיגנל השגיאה יכולת לעזור, הפעם כדרך ללמוד. אם הזרוע הביונית תנוע בצורה שונה ממה שרצה המפעיל שלה, יווצר במוח אות שגיאה, ומחשב שיקרא אותו יכול ללמוד מה צריך לעשות אחרת כדי ליצור תנועה נכונה.
רכיבי שגיאה קשורים גם לפגיעות במוח. מחקרים רבים הראו שאנשים הלוקים בחרדה וב-OCD מראים סיגנל שגיאה הרבה יותר גבוה מזה שמופיע במוח של אדם בריא. אנחנו עדיין לא מבינים מדוע זה קורה, יש הטוענים שהאותות הללו הם לא רק סימון של השגיאה עצמה, אלא גם תגובה רגשית לשגיאה, שצפויה להיות חזקה יותר במקרים של חרדה או דאגה כפייתית. עם זאת, חשוב לזכור שהמוח מייצר את אות השגיאה בשלב מאוד מוקדם, אפילו לפני שאנחנו מודעים לכך שטעינו, האם זה אומר שרגשות לגבי טעות הם דבר לא מודע שנוצר כל כך מהר?
הסיפור של סיגנל השגיאה הוא מרתק. הוא מלמד אותנו שהמוח שלנו כל הזמן חושב קדימה, ולומד ומבין מהר מאוד מתי הוא טעה ומתי לא, וכל זה במטרה ללמוד ולהשתפר בעתיד.
תודה לד”ר אלדד הוכמן על העזרה בהכנת הכתבה.
