איך מטפלים בדכאון באמצעות מגנט? לזכרו של גבריאל בלחסן

היום לפני עשר שנים בדיוק נפטר גבריאל בלחסן, אחד המוסיקאים המיוחדים שהמדינה שלנו ידעה. הגיטריסט המוחנן של להקת אלג’יר שפנה לאחר מכן לקריירת סולו עצמאית סבל מדכאון, והטקסטים שהוא כתב מתארים את החוויות, התחושות והעולם הפנימי שלו בצורה קורעת לב. היריעה שלי למרבה הצער קצרה כדי לנתח את השירים שלו, ולכן, כמחווה קצרה, אקדיש את הפוסט שלי לטכנולוגיה בשם deepTMS, שבה משתמשים כדי לטפל בחולי דכאון. טיפול שאותו גם גבריאל בלחסן קיבל. דיפ טי.אמ.אס הוא גם השם של אחד משיריו שמופיע באלבומו החמישי, ומדבר בין היתר גם על הטיפול.

טיפול בנזעי חשמל הוא כלי מוכר כבר עשרות שנים בטיפול בדכאון. בטיפול זה מזרימים חשמל בין שתי אלקטרודות משני צדי הראש, אשר עובר לאורך המוח וגורם לפרכוס. יש לשיטה הזו הצלחה רבה אלא שהזרקת זרם חשמלי לתוך המוח בצורה כללית עלולה ליצור תופעות לוואי. לכן חוקרים ורופאים החלו לחשוב האם ניתן להשפיע בצורה נקודתית יותר על אזור מסוים במוח שמשתנה אצל אנשים עם דכאון, ובכך ליצור  פחות השפעה על אזורים אחרים במוח.

לכן פנו החוקרים אל מכשיר ה-TMS. זהו סליל שמייצר שדה מגנטי משתנה, שגורם ליצירת אותות חשמליים במוח בצורה מקומית יותר. המכשיר הוא לא פולשני, כל מה שצריך הוא למקם את הסליל מעל הראש כך שישפיע על האזור המתאים, ובניגוד לטיפול המוכר בנזעי חשמל הוא לא מצריך השגחה או אשפוז, כך שהמטופלים יכולים להגיע, לעבור את הטיפול ולשוב הביתה. DeepTMS הוא סליל שמאפשר להשפיע על אזורים עמוקים יותר במוח, ולא רק על אלה שקרובים לקרקפת עצמה.

האזור המרכזי במוח שאליו נהוג לכוון טיפולי deepTMS בדכאון הוא תת אזור בתוך קליפת המוח הקדם מצחית (בחלק של המוח שקרוב למצח) שנקרא DLPFC. האזור הזה חשוב מאוד למגוון יכולות שכליות גבוהות שנפגעות בדכאון כמו תכנון, בקרה ושיפוט הרגשי, ואכן במוח ניתן לראות שוני בפעילות של האזור הזה אצל מי שסובלים מדכאון. המוח שלנו הוא סימטרי, וה-DLPFC נמצא משני צדי המוח, אלא שזה השמאלי פועל בחסר אצל אנשים עם דכאון, בעוד שהימני פועל ביתר. המטרה של אחת מהגישות הנפוצות היא לתת גירוי חשמלי ל-DLPFC שיתקן את חוסר האיזון הזה.

עוד בשנת 2008 מנהל התרופות האמריקאי, ה-FDA, העניק לשיטה את אישורו, וכיום היא אף נמצאת בסל התרופות בישראל. עד כמה היא יעילה? קצת קשה לתת מספרים מוחלטים. קודם כל כי יש גישות ושיטות שונות, ובנוסף המטופלים באים מרקע שונה. יש הבדל בין מטופל שלוקח תרופות פסיכיאטריות ומשתמש ב-TMS כטיפול תומך לבין מטופלת שאף תרופה לא משפרת את מצבה ופונה ל-TMS כמוצא אחרון. ברוב המחקרים השיטה מראה הצלחה גבוהה יותר מפלצבו, אך מובן שבשום מצב לא קורה ש-100% מהמטופלים מגיבים לשיטה. כך למשל במאמר שיצא השנה ונערך על 1753 מטופלים, 82% מהמטופלים שקיבלו את הטיפול למשך שלושים מפגשים הראו תגובה חיובית, ו-65% הצליחו להגיע לרימיסיה.

זוהי כמובן רק ההתחלה, חוקרים ורופאים בארץ ובעולם עובדים מסביב לשעון במטרה לשפר את הטכנולוגיה ולפתח טכנולוגיות נוספות. שיטה אחרת עליה עובדים בין היתר רופאים כאן בישראל היא “גירוי מוחי עמוק” (DBS), שמטרתו לקחת את הגרייה הנקודתית שלב אחד קדימה, ולהשתיל אלקטרודה חשמלית באזור ספציפי במוח ולספק לו באופן קבוע חשמל. השיטה זכתה להצלחה אדירה בטיפול בפרקינסון, וכיום נבחנת באינטנסיביות גם עבור אנשים הסובלים מדכאון.

גבריאל בלחסן לא זוכה להכרה שמגיעה לו, בעיקר כי השירים שלו ממש לא תואמים את הטעם של המיינסטרים הישראלי. לא קל לשבת ולהאזין למילים ולמוסיקה הזו, שבועטים בבטן באופן שקשה לתאר. אך עצם הקושי הזה מספק בדיוק את ההצצה לעולם הפנימי של אנשים רבים, ולאתגרים הקשים שבלחסן ורבים אחרים התמודדו איתם. לכן, מגיע לגבריאל בלחסן שתקדישו כמה דקות מהחיים שלכם ונסו להתחבר ולו במעט למה שהוא מנסה להעביר לנו.

 

אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה ושריתי סקויאר, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן

גבריאל בלחסן (צילום מסך מתוך כתבה בחדשות ערוץ 2)