פוטבול אמריקאי הוא ספורט קשוח ומאוד פיזי. השחקנים חוטפים באופן קבוע מכות קשות, ולעיתים סובלים מזעזוע מוח ומפציעות ראש. אך בעשור האחרון הסתבר שהחשיפה החמורה הזו יכולה לגרום למחלה קשה הרבה יותר.
לאורך השנים הופיעו מספר עדויות על מתאגרפים שסבלו מדמנציה, אולם מי שהעלה את הנושא לכותרות הוא הפתולוג בנט אומאלו, אשר ביצע ב-2002 נתיחה לאחר המוות לשחקן הפוטבול מייק וובסטר, שנפטר בגיל 50 לאחר שסבל מירידה קוגניטיבית ומדכאון חריף ומת מוות פתאומי. אומאלו חשד שמדובר בסוג של דמנציה וערך בדיקות מקיפות יותר בהן הוא גילה ריכוז משמעותי של צברי “טאו” במוח של וובסטר. אלו הם חלבונים המרכיבים את השלד של התאים, ובמחלת אלצהיימר הם מתקבצים לצברים בתוך תאי העצב שבמוח ולוקחים חלק משמעותי בתהליך שמוביל להריסתם.
כשאומאלו פרסם את ממצאיו, הוא הותקף על ידי ה-NFL, הגוף שאחראי על ליגת הפוטבול האמריקאית המובילה, שקרא לגנוז את המחקר. אך עם השנים התגלו עוד ועוד מקרים של שחקני פוטבול וספורטאים נוספים שצברי הטאו נמצאו במוחם בנתיחה שלאחר המוות. השינוי החל לפני חמש שנים, לאחר שה-NFL נאלצה לשלם קרוב למיליארד דולר פיצויים בתביעת ענק שהגישו נגדה שחקני פוטבול. כיום האיגוד מכיר במחלה הזו ואף מסייע במימון מחקרים שלה. על סיפורו של אומאלו גם יצא סרט בכיכובו של וויל סמית’ בשם “בלתי הפיך”.
המחלה זכתה לשם “אנצפלופתיה טראומטית כרונית” (או בקיצור CTE) ויש המכנים אותה “תסמונת המתאגרפים”. כמו אלצהיימר, גם היא סוג של דמנציה. המאפיין המרכזי שמגדיר דמנציה היא הדרדרות הדרגתית ביכולות המוח שנובעת ממוות מתמשך של תאי עצב. לכל דמנציה יש את הגורם שלה. במקרה של אלצהיימר עדיין איננו מבינים את הגורמים כמו שצריך, אולם במקרה של CTE הגורם הוא ככל הנראה פגיעות הראש ההולכות ונשנות.
בנוסף לירידה הקוגניטיבית האופיינית לסוגי דמנציה רבים, ל-CTE יש סימפטומים שאופיינים לה יותר כגון אימפולסיביות, אגרסיביות יתר, וכן דכאון, צריכה מוגברת של אלכוהול וסמים ונטייה לאובדנות. המחלה לא מתפרצת ממש בתקופה בה פגיעות הראש מתקיימות, אלא רק לאחר שנים, ולרוב השחקנים בשלב הזה כבר פורשים ונאלצים להתמודד עם מצב חדש וקשה שנופל עליהם מהשמיים.
מובן שלא רק שחקני פוטבול נמצאים בסיכון אלא גם ספורטאים מענפים אחרים בהם יש סיכוי לפגיעות ראש כמו אגרוף, האבקות או הוקי קרח. המחלה נצפתה גם אצל אנשים שנחשפו לאלימות חוזרת ונשנית, וגם אצל חיילים בצבא האמריקאי, שכנראה נחשפו לפגיעת ראש תוך כדי השירות.
השכיחות של המחלה כנראה גבוהה מאוד בקרב אוכלוסיות הסיכון. היה מחקר שבחן מאגר של מוחות שנתרמו ומצא שלמעלה מ-90% משחקני הפוטבול שמופיעים במאגר לקו ב-CTE, חוקרים אחרים מצאו שגם בקרב שחקני פוטבול חובבים יש סיכוי של כ-33% ללקות במחלה. ייתכן שהמחקרים הללו מוטים, משום שסביר לחשוב שמי שמרגיש ירידה קוגניטיבית או פגיעה במוח ייטה לתרום את מוחו למדע יותר מאדם בריא, אך עדיין מדובר באחוזים גבוהים באופן מטריד, וחשוב לזכור שיש כמה מחקרים שמראים שתוחלת החיים של שחקני פוטבול נמוכה משמעותית פחות מממוצע האוכלוסיה.
ישנם ספורטאים שספגו פגיעות ראש קשות לאורך הקריירה ולא פיתחו CTE, ועדיין לא ברור האם יש גורמים נוספים שיכולים להגדיל או להקטין את הסיכוי ללקות בה. בנוסף, ניתן כיום לאבחן אותה רק לאחר המוות. אך גם אם כן תמצא הדרך לאבחן כשהחולה עוד חי, עדיין אין לה טיפול יעיל. אולי מלבד דבר אחד: מניעה. הפוטבול של ימינו כבר נחשב הרבה יותר בטוח מאשר המשחק ששוחק לפני עשרות שנים, אבל ייתכן שמחקרי המשך יחייבו שינוי של החוקים כך שיהיה אפשר להגן יותר על בריאות השחקנים.
Mark J. Rebilas/רויטרס