מקרי קדחת הנילוס האחרונים שהתגלו בארץ מחזירים אותי לסיפור אבולוציוני מעניין שקשור למחלה הזו ולתפוצתה כאן בארץ. משום שבאופן יחסית ייחודי בעולם, כאן בישראל התרחש שילוב אירועים שגרם לכך שחלקכם נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח מחלה קשה בעקבות עקיצה של יתוש עם קדחת הנילוס. ובאופן מעניין, כל הסיפור בכלל קשור לאיידס.
הגיבור של הסיפור שלנו הוא חלבון בשם CCR5. זהו חלבון שפעיל במערכת החיסון שלנו. הוא יושב בקרום התא של סוגי תאים חיסוניים רבים ומגיב לחומרים שמשמשים לתקשורת במערכת החיסון. נגיף ה-HIV, שגורם למחלת האיידס, תוקף תאים במערכת החיסון שלנו. כיצד הנגיף פולש לתאים? על המעטפת של הנגיף ישנם חלבונים מיוחדים שהצורה שלהם דומה ליחידת הקישור של CCR5, כך שהם מסוגלים להקשר אליו, לחדור באמצעותו לתא ולבצע בו את זממו. בעצם החלבונים הללו שעל קרום נגיף ה-HIV הם חלבוני ספייק, כמו שהכרנו מנגיף הקורונה, אך הם נראים אחרת משום שהחלבון שדרכו נגיף הקורונה מדביק את התאים הוא לא CCR5.
אלא שלחלק מאוכלוסית אירופה, ובעיקר צפון אירופה, ישנה מוטציה מיוחדת בגן ל- CCR5 שהופכת את החלבון ללא פעיל. כשזה המצב בעצם אין ל-HIV אפשרות להדביק את תאי מערכת החיסון, משום שה”שער” שדרכו הוא נוהג להכנס פגום. בדנ”א שלנו יש שני עותקים של הגן CCR5, אחד שקיבלנו מאבא ואחד מאמא. אם שני העותקים של הגן מכילים את המוטציה (מה שנקרא בעגה הביולוגית “מוטציה הומוזיגוטית”), בעצם HIV לא יכול להכנס לתאים, והמשמעות היא שמי שנושאים את המוטציה הזו, פרקטית חסינים לאיידס. אך גם מי שנושא רק עותק אחד של המוטציה נמצא בסיכון נמוך משמעותית לחלות באיידס, וכשהמחלה כן מופיעה אצל אנשים כאלה, היא מתפתחת לאט יותר.
נשמע שהמוטציה הזו היא מוטציה מעולה, היא הרי הופכת אותנו לחסינים לאיידס. אם כך, לפי הברירה הטבעית אנחנו אמורים לצפות שהיא תתפשט באוכלוסיה ושכולנו נישא אותה. אבל זה ממש לא המצב. המוטציה נפוצה בעיקר באוכלוסיות שבמקורן הגיעו מצפון אירופה, וככל שאנחנו מצפינים בתוך אירופה שכיחותה הולכת ועולה. המדינה בה המוטציה נפוצה ביותר היא נורבגיה, שבה למעלה מ-16% מהאוכלוסיה נשאית של לפחות עותק אחד שלה.
לעומת זאת, במדינות אפריקאיות רבות המוטציה פרקטית לא מופיעה באוכלוסיה כלל. וייתכן שהסיבה לכך קשורה לעובדה שלשינוי הזה יש גם חסרונות. אחד מהם הוא שהמוטציה מעלה את הסיכוי למות מקדחת הנילוס המערבית. למעשה, אנחנו רואים קשר הפוך בין התפוצה של קדחת הנילוס המערבית לשכיחות של המוטציה, ויש בזה הגיון, במקומות שבהם הסיכון עולה על התועלת, עדיף לא להיות נשאים של המוטציה. לעומת זאת, בצפון אירופה, שבה קדחת הנילוס המערבית נפוצה הרבה פחות, הסיכון קטן יותר מהתועלת, ולכן המוטציה נפוצה יותר.
אבל בתוך כל אלה יש מדינה אחת יוצאת דופן, וזו כמובן ישראל. חיים כאן הרבה מאוד יהודים ממוצא אשכנזי, ויהודים אלה נושאים איתם גנטיקה שהגיעה מצפון אירופה, ובערך עשרה אחוזים מהם הם נשאים של המוטציה. אלא שכפי שאנו רואים כיום, קדחת הנילוס בהחלט קיימת בישראל, והאחוזים שלה גבוהים הרבה יותר מהמדווח בתקשורת, משום שרוב הנדבקים מפתחים מחלה קלה בלבד. אבל אלו שנושאים את המוטציה נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח מחלה קשה ואף קטלנית, ובניגוד למדינות שכנות לנו, בישראל האנשים הללו הם לא מעטים.
תופעה זו היא תוצאה של הגירה, וייתכן שהיא תטה להתאזן לאורך השנים אם אכן מערכת היחסים בין התועלת לסיכון תשאר כפי שהיא. אבל זה מלמד אותנו שוב עד כמה מורכבים הם תהליכים אבולוציונים וכמה גורמים יכולים להשפיע עליהם ולהיות מושפעים מהם. ולסיום, עוד דוגמה אנקדוטלית לכך, ישנו מחקר שהראה שנשאים של המוטציה נוטים לקיים יותר יחסי מין אנאליים לא מוגנים. למרות שהם לא מודעים לכך שהם בסיכון נמוך יותר לחלות באיידס, אולי בעצם משהו בתוכם “כן יודע” ומשפיע גם על ההתנהגות שלהם. אנקדוטלי בהחלט, אבל גם מסקרן.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, יובל שער ובני גויכמן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
לרוות של יתושים הנושאים את נגףיף קדחת הנילוס ()