האבולוציה מלמדת אותנו שמינים משתנים כל הזמן כדי להתמודד טוב יותר עם האתגרים שהסביבה מציבה להם וכך לשרוד. אחד האיומים הגדולים על האדם מראשית האנושות היה דווקא איום קטן מאוד: פתוגנים כמו חיידקים ונגיפים שגורמים למגוון מחלות. מערכת החיסון שלנו עברה לא מעט שינויים כדי להלחם בפתוגנים, אבל מלבדה, איבר נוסף ביצע התאמות חשובות לא פחות: המוח שלנו. לאורך השנים בנינו לעצמנו מערכת חיסון התנהגותית, שורה של הרגלים ותכונות שעוזרים לנו להתמודד עם פתוגנים בצורה קצת אחרת, דרך ההתנהגות שלנו, והיום נספר עליהם.
הרגש שמקושר הכי חזק למערכת החיסון ההתנהגותית הוא גועל. אם נגעל מדברים שמכילים פתוגנים, לא נרצה להתקרב אליהם ונוכל להגן על עצמנו. מחקרים הראו שאכן אובייקטים שמפעילים את החושים שלנו ומכילים בתוכם פתוגנים מסוכנים נוטים לרוב לגרום לתחושת גועל, ולא רק הם, אלא גם דברים דומים להם. אם אנחנו נגעלים מצואה, אל תהיו מופתעים שפאדג’ שוקולד בצורה של גללים מגעיל גם הוא לא מעט אנשים.
גם תופעות כמו שנאת זרים מקושרות מאוד לפתוגנים, שהרי אם יהיו לנו פחות אינטרקציות עם קבוצות אחרות, נחשף פחות לפתוגנים שהם נושאים. מגוון מחקרים הראו שמספיק ליצור מניפולציות פשוטות שקשורות למלחמה בחיידקים סוררים כדי לגרום לילדים להירתע מאוכלוסיות זרות. אך לא רק זרים הופכים למטרה, גם מקומיים שיש לגביהם סטיגמה שקשורה לבריאות, לדוגמה: אנשים שמביעים חשש כרוני מהדבקות בפתוגנים, מפתחים דעות שליליות יותר כלפי אנשים שסובלים מהשמנת יתר.
אזורים שונים בעולם נבדלים זה מזה במגוון הפתוגנים ששוכנים בהם, וניתן למצוא קשר מובהק בין מגוון הפתוגנים לבין סוגי התנהגויות תואמות. כך למשל, בני אדם החיים באזורים המזוהים עם מגוון פתוגנים נרחב, נוטים להיות פחות פתוחים לזרים, פחות מוחצנים, ולעסוק פחות במין מזדמן. גם המוסר שלהם שונה, והם נותנים דגש רב יותר לערכים שקשורים לקבוצתיות, שבטיות, היררכיה ודת מאשר לערכים שמקדשים את האינדיבידואל.
ההקשר התרבותי המפורסם ביותר בנושא הזה קשור לשימוש בתבלינים, ובפרט תבלינים חריפים, שנפוצים הרבה יותר באזורים שמזוהים עם מגוון פתוגני רחב. במטבח האתיופי או המקסיקני תמצאו הרבה יותר חריף מאשר במטבח האסטוני או המונגולי. זה לא מובן מאליו שתרבויות החליטו לשלב תבלינים במזון שלהם, הכנת התמציות דורשת המון אנרגיה שהיה אפשר לנצל אחרת. אך עם זאת, תבלינים רבים הם אנטי-בקטריאליים, והשימוש בהם הוא חלק מהדרך של התרבות להלחם במחלות.
התפתחות הרפואה המודרנית הביאה להכחדת מזיקים רבים ויצרה שינויים של ממש במגוון הפתוגני ברחבי העולם, מעניין לראות של”מערכת החיסון ההתנהגותית” לוקח זמן להתאים את עצמה. ההתנהגות והתרבות שצוינה בפסקות הקודמות נפוצה גם באזורים שהיסטורית היו בעלי מגוון רחב של פתוגנים, אך כיום אינם כאלה.
שינוי ההתנהגות האלה באים עם מחיר, שהרי קסנופוביה והרתעות מזרים משמעה פחות אינטרקציות עם תרבויות אחרות, שיכולות להביא איתן טכנולוגיות, ללמד את בני הקבוצה דברים חדשים וכן לסחור. זו כנראה גם הסיבה שהשינויים האלה אינם מוחלטים, והמוח שלנו מסוגל להתאים את עצמו כדי לאזן בין הצרכים השונים, הן בהקשר של פתוגנים, והן בהקשרים חברתיים אחרים.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה ושריתי סקויאר, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
