הקואלות הן מהחיות החמודות ביותר שיש בעולם. קשה להישאר אדישים מול יונק הכיס האוסטרלי הפרוותי שיושב לו על העץ ואוכל עלי אקליפטוס. אך האמת היא שהקואלה היא חייה מעניינת מבחינה מוחית. רבים צוחקים עליהם וטוענים שכנראה מדובר ביונק המטומטם ביותר שחי על פני האדמה. אם תיקחו את עלי האקליפטוס, המעדן החביב על הקואלות, ותניחו אותם מולם בצלחת, הם לא יאכלו אותם. הם אמנם רגילים לאכול את העלים ישר מהעץ, אבל המוח שלהם לא מסוגל לזהות שהעלים שמונחים מולם הן אותם העלים שבדרך כלל מחוברים לענף.
כשמסתכלים על המוח שלהם, ההתנהגות שלהם אולי לא כל כך מפתיעה. מבין כל היונקים שחיים על פני כדור הארץ, לקואלה יש את המוח הקטן ביותר ביחס לגודל הגוף שלהם. אם תביטו על תמונה של קליפת מוח אנושי, תראו שהיא מלאה קפלים. הקיפולים האלה עוזרים להגדיל את שטח הפנים של המוח, ובעצם מאפשרים לנו להכניס את המוח הגדול שלנו לתוך הגולגולת היחסית קטנה. אלא שהמוח של הקואלה כל כך קטן, שהם בכלל לא צריכים לקפל אותו כדי להכניס אותו לתוך הגולגולת, לכן בניגוד אלינו, קליפת המוח שלהם נראית חלקה לגמרי ללא קיפולים.
אבל האמת היא שיש סיבה אבולוציונית לכך שהקואלות כל כך “טיפשות”. המוח הוא איבר שצורך המון אנרגיה (לשם השוואה, המוח -שלנו צורך כחמישית מהאנרגיה של הגוף), והתזונה של הקואלות מאוד לא מזינה. עלי האקליפטוס עניים מאוד בנוטריינטים וחומרים שמהם ניתן להפיק אנרגיה. מהסיבה הזו הקואלה אוכלת אלפי עלים ביום, ומשתדלת מאוד לחסוך באנרגיה: קואלות ישנות כ-18 שעות ביממה, וכשהן כן נעות הן עושות זאת באיטיות רבה מאוד. לכן, מוח קטן וחסכוני הוא יתרון אבולוציוני בשבילם. הם אמנם לא יכולים לבצע באמצעותו התנהגות מורכבת, אבל בשביל אורח החיים הפשוט שלהם הוא מספק, ומאפשר להם לחסוך מאוד באנרגיה.
עלי האקליפטוס, מלבד היותם לא מזינים, הם גם רעילים מאוד, ומכילים חומרים שבריכוזים גבוהים (כמו אלה שיש בעלים), עלולים להיות מסוכנים. עם זאת, הקואלה אוכלים אותם ללא בעיה. הסיבה לכך היא שיש להם חיידקים מיוחדים במעיים שעוזרים להם לעכל את העלים. כיצד הם מקבלים את החיידקים הללו? בתור גורים (שנקראים גם “ג’ואי”) הם ניזונים בעיקר מתערובת שנוצרת מהצואה של אמם, אכילת התערובת הזו עוזרת להם להסתגל לעיכול עלי האקליפטוס.
אם כן, אפשר לצחוק על הקואלות שהן חיות טיפשות שאוכלות צואה ועלים רעילים ולא מזינים. אבל האמת היא שבאורח החיים השונה שלהם ובמבנה הגוף והמוח המיוחדים, הם הצליחו להתאים את עצמם לחיים אידאלים בסביבה קשה מאוד. בניגוד לחיות אחרות שיוצאות למסעות בחיפוש אחר מזון, או נאבקות עליו עד מוות, הקואלות חיות בסביבה בה המזון שלהן גדל בשפע ואין אף מין אחר שמתחרה איתם עליו. בזכות הקטנת המוח הקואלות הצליחו לשגשג במקום שנראה חסר תקווה. זה שוב מלמד אותנו שאין באמת דבר כזה דה-אבולוציה, אלא רק התאמה טובה יותר לסביבה.
אלא שבשנים האחרונות מספרם של הקואלות הולך וקטן, וכיום הן נמצאות בסכנת הכחדה. כריתת יערות האקליפטוס על ידי האדם הורסת את בתי הגידול של הקואלות, ורבות מהן מקפחות את חייהן בעקבות תאונות דריסה וממחלת הכלימידיה שהתפשטה בקרב הקואלות לאחר שהובאה לאוסטרליה על ידי חיות המשק שבאו עם האדם. כולנו תקווה שמאמצי השימור של החיה המיוחדת הזו יישאו פרי, ונמשיך לראות אותם מנמנמים ושמחים על העץ, עם ענף של אקליפטוס ביד ומוח קטן בגולגולת.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, מייקל קניגס, שרה עטיה, ותומר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות ותכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
